דנית כהן ז"ל

דנית נולדה למשפחה חמה ואוהבת בשדרות. אִמה חדה עקרת בית במשרה מלאה ואביה ישי סוהר בשירות בתי הסוהר. היא למדה בבית הספר היסודי דע"ת בקיבוץ סעד עד כיתה ח'. המשך לימודיה היה בירושלים בבית הספר התיכון ע"ש מיי בויאר בו למדו שתי אחיותיה הבוגרות, תמר אור ושיראל. דנית בוגרת מחזור נ"ה בתיכון בויאר ובוגרת שכבת "גליל" בפנימייה של בית הספר. היא למדה במגמת תורה ומחשבת ישראל והייתה תלמידה טובה ושקדנית.

דנית החרוצה והעצמאית עבדה בחנות "ממתקי דודו" בשדרות בזמנה החופשי. היא הצטיינה בעבודתה כפי שהצטיינה בכל דבר שעשתה. היא נהגה לומר שכאשר עושים משהו, צריך לעשותו "הכי טוב, עד הסוף".

חבריה של דנית ידעו שהיא כתובת עבורם לשעת צרה והיא נתנה להם תמיד עצה טובה בצנעה.

אחת התכונות הבולטות של דנית הייתה חוש ההומור שלה. היא השתתפה בהצגות בבית הספר ואִלתרה מופעי "סטנדאפ" לחבריה בפנימייה. "חיידק הבמה" היה גם בימי שישי בבית בשדרות כשהייתה מארגנת תחרויות ריקוד לאחיותיה הצעירות, מלמדת אותן כוריאוגרפיה לריקודים שהמציאה והילדות היו מופיעות בפני בני המשפחה. דנית תכננה להמשיך ולפתח את הכישרון הבימתי שלה וללמוד משחק לאחר שחרורה מהצבא.

לדנית היה מעמד מיוחד במשפחה. היא הייתה סבלנית ואכפתית כלפי אחיה ואחיותיה. הם חשו שאפשר לספר לה הכול והתייעצו עימה תמיד שכן היא השכילה לפעול מתוך היגיון ותכננה כל דבר כמה צעדים קדימה. טליה אחותה של דנית כתבה לזכרה שדנית הייתה מלמדת אותה דברים שאף אחד אחר לא היה מלמד אותה. כולם ידעו שאם מישהו עצוב, כדאי לו ללכת לדבר עם דנית והיא תשפר את מצב רוחו.

לדנית היו יחסים קרובים, חמים ומיוחדים עם אִימה חדה שהייתה עבורה לא רק אם אלא גם חברה ואשת סוד. דנית הייתה עבור חדה דמות כריזמטית שראוי להקשיב לדבריה הנבונים. בשיחות שקיימה עם חדה על דת ומסורת, הפצירה דנית באִימה לנהוג ברוח הפתגם "איש באמונתו יחיה" ולחנך את ילדי המשפחה בסובלנות ובליברליות. בכוונתה של אִימה חדה לקיים את מורשתה של דנית ולנהל את חיי המשפחה לאורם של הערכים שבהם היא דגלה. מורשתה של דנית ומידותיה הטובות הן כיום נר לרגליה של חדה.