דולב חיים מלכה ז"ל

בן סיון ואברהם. נולד ביום כ"ג באב תשס"ד (10.8.2004) בשלומי שבגבול הצפון. אח צעיר לעמית שלום אח בוגר למיקה לירז.

דולב, בן למשפחת "מכביסטים", שיחק כדורגל מגיל צעיר והיה אוהד "שרוף" של קבוצת הכדורגל "מכבי תל אביב". הוא לא נתן למאה וחמישים הקילומטרים המפרידים בין ביתו לאצטדיון בלומפילד בתל אביב למנוע ממנו את המפגש עם מושאי הערצתו, ושוב ושוב גמא את המרחק כדי לעודדם מהיציע. בכל שנה רכש חולצות וצעיפים בצבעי המועדון כמו גם פריטים אחרים בצבעי צהוב וכחול שצדו את עיניו והוכנסו לאוסף. "כשאמות אֶקבר עם הדגל הצהוב," נהג לצטט את מילות השיר "כל חיי" – אחד משירי היציע המוכרים.

את אהבת הנתינה העצומה שהייתה בו, מימש דולב כבר בגיל ארבע-עשרה, עם הצטרפותו למערך המתנדבים של "מגן דוד אדום" ותחילת הכשרתו כמגיש עזרה ראשונה. במשך שש שנות פעילותו בארגון לקח חלק באין-סוף קריאות חירום בצפון הארץ – באמבולנסים, בניידות לטיפול נמרץ ובבתי התושבים. "הוא היה מתנדב מוכשר ומקצועי," כתב ניר, אחראי המתנדבים בתחנת מד"א בשלומי, "טוב לב, חייכן וכריזמטי, עם אלפי שעות התנדבות וניסיון רב שבעזרתו הציל חיים של רבים." בתחנה הכיר מתנדבים נוספים בני גילו שנכבשו בקסמו והתווספו למעגל החברים הקרוב. "כולו היה לב," סיפרו, "ורק רצה לתת מעצמו ולהביא שמחה וטוב לעולם."

דולב אהב כל רגע במשמרות והמשיך לתרום לקהילה גם במסגרת הפעילות ההומניטרית של מד"א, בחלוקת מזון בחגים ובסיוע לקשישים. "גבר שבגברים," כתבה אביטל, מאימהות "החבורה", "ילד עם ערכים נדירים, נעים הליכות, חבר אמת, יפה מבפנים ומבחוץ." נוכחותו, בכל מקום שהגיע אליו, הייתה מורגשת ועוצמתית. "הוא היה האח שכל אחד היה מאחל לעצמו," אמר אחיו הגדול, וההורים הוסיפו: "גם כנכד הוא גילה אכפתיות ודאגה, כיבד את הסבים והסבתות משני הצדדים, וכל אימת שמישהו מהם חש מצוקה, היה הולך לישון אצלם ועורך עבורם את הקניות." כמי שהאמין במשפט "חיים פעם אחת, צריך לנצל כל יום וליהנות מהרגע", נהנה גם מרגעים רבים של בילוי, אושר וצחוק. "דולב חי את החיים כל יום מחדש," העידה אחותו, "הוא ניצל כל דקה ודקה."

כבן ליוצאי "גולני", שאף דולב להמשיך את מורשת הוריו וביטא את רצונו לשרת את המדינה בתפקיד משמעותי, כלוחם קרבי. בהתקרב מועד הגיוס הצטרף לקורס הכנה לצה"ל במסגרת "אחריי! נוער מוביל שינוי" ונרתם לאימוני הכושר והחיזוק בכל הכוח.

דולב התגייס לצה"ל ב-7 בדצמבר 2022, הוצב בחיל הרגלים, והחל את הכשרת הלוחם הממושכת בגדוד 90 ("נחשון") שבחטיבת "כפיר". הוא התגבר במהירות על האכזבה מכך שלא גויס ל"גולני", ובמהרה חדרה בו גאוות היחידה. "קרבי זה קרבי," אמר, והפגין יכולות גבוהות ומוטיבציה בשמיים. "מאז הגיוס שלך," כתב בן הדוד גיא, "כולנו נדהמנו איך מהילד הקטן והנסיך של המשפחה נהיה גבר-על, בוגר, כזה שיודע מה הוא רוצה לעשות."

החברים בגדוד העידו כי דולב היה האדם שתמיד ידע לחבר בין כולם, עם חיוביות וחיוך שעולה מצד לצד; הראשון להגיד "הנני" ולהתנדב לכל משימה בענווה וברצון. "גם כשהיה קשה," סיפרו, "החיוך של דולב והאופטימיות שלו היו שם כדי להרגיע ולנסוך תחושת ביטחון." מפקדיו, שזיהו את יכולותיו המרשימות, הציעו לו לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתות) ב"הקצאה 0" – ההקצאה המוקדמת ביותר במסלול הצבאי לקורס פיקודי, אלא שדולב חש כי עדיין אינו בשל לכך; "איך אני יכול לפקד על חיילים כשעדיין לא חוויתי קו בעצמי?" אמר, והמתין בציפייה לפעילות המבצעית.

מפקדיו התעקשו כי ייצא בכל זאת בהקצאה 0, אך דולב נפצע בהכנה לקורס המ"כים שנערכה בחטיבה ובסופו של דבר לא יצא בהקצאה זו. למרות פציעתו, המשיך בתפקודו בגדוד ויצא לקורס המ"כים בהקצאה הבאה.

את החופשות הקצרות בבית ניצל כדי להשלים פערים, לפגוש את כולם בלי לקפח אף אחד, ובעזרת "מנוי הלוחם" שרכש מיד לאחר גיוסו, שהקנה לו את הזכות להגיע למשחקי "מכבי תל אביב", המשיך לעקוב מקרוב אחר המתרחש בליגת הכדורגל.