גיא כרמיאל

בנם הבכור של מירב ואורן. נולד ביום י"א בטבת תשס"ה (23.12.2004) בבית החולים "קפלן" שברחובות. אח לעדי והילה, ועמית מצד אביו.

גדל בגדרה ובה התחנך, תחילה בבית הספר היסודי "רעות" ואחר כך בבית הספר התיכון "דרכא רמון". למד במגמת מדעי הסביבה, ובמיוחד אהב ללמוד מתמטיקה ופיזיקה.

גיא – או "גיון" כפי שכינוהו חבריו – היה ילד חייכן, שטותניק ומלא שמחת חיים, עם צחוק מתגלגל שנשמע עד למרחוק. ניחן ביכולת מופלאה להתמודד עם מורכבויות החיים ולראות את העולם באור חיובי. אף פעם לא נלחץ מאתגרים וקשיים שניצבו בדרכו והצליח בכל אשר עשה.

היה ילד ערכי ואוהב אדם. קיבל כל אחד באשר הוא, ללא כל שיפוטיות, ודיבר עם כולם בגובה העיניים. הפיץ אור ושמחה, וכל מי שהכיר אותו התחבר אליו במהרה. היה לו חשוב להשפיע לטובה על כל מי שסביבו ונהג לפשר ולגשר בין חברים. בזכות תכונות אלו ואופיו הנעים היה אהוב מאוד על כל מכריו.

גיא היה ספורטאי מלידה, ובמיוחד אהב לשחק כדורגל ולצלול. בילדותו התאמן בנבחרת הצעירה של גדרה בכדורגל ויצא עימה לתחרויות. כמו כן היה פעיל ומדריך בתנועת הנוער "מכבי צעיר" שבעיר. בפעילויות שהכין הקפיד על הקניית ערכים לחניכיו, והכול ביצירתיות וברוח נעימה. חניכיו העריצו אותו וראו בו דמות לחיקוי.

יותר מכול גיא אהב לבלות עם חברי ילדותו – חבורה של ארבעה חברים שהיו לא רק חברים, אלא משפחה של ממש; חברי נפש בלתי נפרדים, מחוברים בקשר עמוק וחזק. הם למדו באותו גן ובאותה כיתה, הלכו יחד לאותם חוגים, שיחקו, בילו במסיבות וטיילו בשבילי ארץ ישראל. אין זה משנה מה עשו – העיקר להיות ביחד, ליהנות ולהיות האחד בשביל האחר.

מאז ומעולם גיא רצה לתרום ולתת מעצמו למען המדינה, וכשהגיעה העת ידע שיתגייס לשירות קרבי. חלומו היה להתקבל לסיירת מובחרת, ולכן בכיתה י"ב הצטרף לקבוצת כושר קרבי כהכנה לצבא.

ביום 13.8.2023 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת הנח"ל, חטיבת הנח"ל. מסלול ההכשרה של הסיירת היה ארוך ותובעני, אך גיא מעולם לא התלונן. "שטויות, הכול בסדר", נהג לומר, והודות לעוצמה הפנימית שלו, לשמחת החיים ולרוח האופטימית, עבר את המסלול בהצלחה רבה. גיא אהב מאוד את הסיירת, "מורעל" העידו עליו, אהב את הצוות והיה אהוב מאוד על כולם.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה גיא היה בחודשים הראשונים של מסלול ההכשרה, אך במהלך 2024, לאחר שסיים את המסלול הצטרף עם חבריו ללחימה ברצועת עזה. בכל תקופת הלחימה הקפיד להרגיע את הוריו ולהגיד להם ש"הכול בסדר", וכרגיל שמר על שמחה ואופטימיות.

ביום 13 בינואר 2025, במהלך פעילות מבצעית של סיירת הנח"ל בבית חאנון שבצפון הרצועה, נהרגו חמישה לוחמים ובהם גיא במבנה שקרס.

סמל גיא כרמיאל נפל בקרב ביום י"ג בטבת תשפ"ה (13.1.2025). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בגדרה. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

במהלך הלוויה שר לזכרו הזמר עידן עמדי.

ספדה לו אימו: "גיא בן גיבור שלי, בן מושלם יפה תואר. הבאת כל כך הרבה אושר ושמחה למשפחה הזו. אין אחד שלא אהב אותך. היינו מחוברים. בלילה שלפני האסון לא ישנתי וחששתי שמשהו קורה לך. כתבתי לך מכתב שאני מחכה לך, אבל לא חזרת הביתה. היו לך כל כך הרבה תוכניות, לטוס לחו"ל, להקים משפחה. אני מצטערת שלא הצלחתי לשמור עליך. תודה על הזיכרונות שיישארו איתי כל החיים. אני מתחייבת לשמור על עצמי להיות סלע עבור האחיות הקטנות שלך וכל המשפחה".

ספד לו אביו: "בן יקר שלי, הלב הפועם שלי, הראשון שהפך אותי לאבא. אני גאה בך, ילד אוצר שלי. ביום חמישי התקשרת אליי מעזה ואמרתי לך שתתקשר ליום ההולדת של סבתא. התקשרתי וחיברתי ביניכם, היום אני מבין שזו הייתה השיחה האחרונה שלנו. תודה ילד שלי, תודה על כל רגע, על כל הזדמנות שהייתה לנו ביחד".

ספדו לו חברי ילדותו: "אחינו שלנו, אח בלב ובנפש, נפגשנו כשהיינו עוד קטנים מדי להבין מה זה חברות – ובלי שנשים לב, הפכנו להיות חיים שנטבעו זה בזה … היינו ארבעה, אבל הרגיש כמו אחד – נשמה משותפת, צחוקים בלי אוויר, מריבות של אחים, פיוסים של לב פתוח. היינו עושים ה-כול ביחד, לא זוכרים את היום שהכרנו, היינו אחד בחיי השני וזה הרגיש טבעי, לא מרגישים איפה הבית נגמר ומי שייך למי. הכול ותמיד רק ביחד. גיון, אתה היית חוליה בשרשרת הזהב הזו שחיברה בין כולנו. לא במילים גדולות – במבטים, בבדיחה בזמן הנכון, בלזרום תמיד בלי שנבקש. תמיד עם עם החיוך הזה שאי אפשר לעמוד מולו, עם היכולת שלך לראות את כולנו באמת.

היית גם זה שיודע להכיל את הכאב של אחרים, גם כשהלב שלך חי תמיד בסערה. כשהתגייסת לסיירת – לא הופתענו. זה היה כל כך אתה: לא מפחד מאתגר, לא מוותר לעצמך, רוצה להשפיע, להילחם על מה שחשוב לך. היינו גאים בך. אנחנו עדיין. היום, כשאנחנו יושבים יחד – חסרה לנו נשימה. כל פק"ל קפה ומפגש הפך למשהו אחר. הצחוקים עדיין באים, כי היית רוצה שנצחק – אבל מאחוריהם יש תמיד מבט אחד למקום שאתה אמור לשבת בו. להיות בו. כאן איתנו. המוח לא מפסיק לחשוב והלב לא מפסיק לכאוב ולהתגעגע. גיון, אנחנו ממשיכים ללכת, יחד, משהו בך נשאר ויהיה תמיד בנו, בכל אחד מאיתנו. אוהבים, החבר'ה הטובים שלך".

לזכרו הוצאה מדבקה עם משפט שנהג לומר: ""איך נהנה אם לא נחייך".

משפחתו של גיא מקימה בשיתוף עם מועצת גדרה מגרש כדורגל סינטטי קהילתי לזכרו. המגרש מבטא את אהבתו של גיא לספורט ולכדורגל, ויאפשר לילדים רבים להתאמן, לשחק וליהנות, בדיוק כפי שגיא רצה תמיד לשמח את כולם, לעזור ולתת מעצמו.

לקראת חג הפסח תשפ"ה הוציאה משפחתו של גיא הגדות לעילוי נשמתו ולקראת יום העצמאות הוציאה מארז של בירות וחטיפים מלוחים, ההכנסות מהמכירות מיועדות להכנסת ספר תורה לעילוי נשמת גיא.

להנצחתו הוקמו עמודים באינסטגרם: "remember_guykarmiel", "hero_guykarmiel".