גיא בזק ז"ל

בנם של כרמית ויובל. נולד ביום י"ח בטבת תשס"ד (12.1.2004) בפריז, צרפת. אח לתמר הבכורה ולעדי הצעירה ממנו.

גיא היה בן שמונה חודשים כשמשפחתו חזרה לארץ מפריז, שם למד האב. גדל והתחנך ביישוב כוכב יאיר בשרון. בגיל שנתיים אובחן כמחונן, ולגן הילדים הגיע בכל יום מחופש לדמות אחרת, כביטוי ראשוני להומור שאפיין אותו.

בהיותו בן שש נסעה המשפחה בשליחות לוורשה שבפולין. גיא למד שם בבית הספר האמריקאי, ומאז הייתה השפה האנגלית שגורה בפיו. כעבור שלוש שנים חזר לארץ עם משפחתו ולמד בבית ספר יסודי ובחטיבת ביניים בכוכב יאיר. נבחר להשתתף מטעם החטיבה במשלחת ל"מצעד החיים הבינלאומי" במקדוניה, לזכר יהודי המקום שנספו בשואה. המשיך את לימודיו התיכוניים ב"בית חינוך ירקון" בקריית המועצה האזורית דרום השרון.

היה פעלתן, עסוק תמיד ומוכשר מאוד. כילד ונער סקרן ואוטודידקט, רכש ידע עצום בתחומי עניין רבים. ניגן בגיטרה ובפסנתר וצייר בכישרון רב. אהב לבשל, בעיקר פסטות ופיצות, ותמיד שדרג את המתכון הבסיסי כדי ליצור מנה ייחודית. סיפרה אחותו תמר: "גיא היה מכין בבית פיצות בתנור מקצועי מגבינות מיוחדות ופלפלים קלויים עם אנשובי. הוא לא הסתפק בפיצה הקלאסית".

בלט בחוכמתו, בחשיבה היצירתית, בדעתנות ובאומץ לנווט את דרכו. כתב אביו: "תמיד תמיד עושה את הכול בדרך שלך. רואה את המציאות דרך המבט המיוחד שהוא רק שלך. תמיד מוכן עם תשובה לא צפויה. קסם של בחור".

בעל כושר ביטוי בכתב ובעל-פה, שנון מאוד, "אומר תמיד את המילה האחרונה" כדברי בני המשפחה, ושולף משפטי מחץ בעת הצורך. חוש ההומור שלו שזור בכל צעד בחייו, וכך גם מעשי הקונדס הרבים, שבעקבותיהם זומנו הוריו לבית הספר לעיתים קרובות, למשל כשסידר מחדש את כל התמונות שעל הקיר בחטיבת הביניים.

כילד היה נטול פחד, הרפתקן ונמשך לספורט אתגרי. "חי את חייו על הקצה", כדברי אימו. מגיל צעיר גלש בסנובורד במדרונות מושלגים, במסלולים הקשים ביותר, ואף חלם להיות מדריך סקי. בנעוריו היה חזק פיזית ועסק בטיפוס הרים, בין השאר בתאילנד. אהב לטייל ב"שביל ישראל", בעיקר בנופי המדבר, וצעד חמש פעמים בחלקו הדרומי של המסלול. אחת הפעמים הייתה, לבחירתו, במקום טקס בר מצווה. כתב אביו: "התחלנו כשהיה בן שתים-עשרה, בשנת בר המצווה. ארבעה ימים במדבר. אבא ובן. הוא סחב תיק קטן ואני תיק גדול עתיר משקל. במסע האחרון הוא היה כבר גבר בן שמונה-עשרה. רוב המשקל היה כבר על כתפיו החסונות".

גיא היה חניך נלהב בשבט "צור" של תנועת "הצופים" בכוכב יאיר, ששימש לו בית שני. עבר קורס מד"צים (מדריכים צעירים), ולקח חלק פעיל בהדרכה, בטיולים, במחנות ובפעילויות בשבט. סיפר חברו: "גיא היה המרכז של כל מקום שבו היה. הוא היה פעיל בשבט 'צור', אבל הכי פעיל שיש. שמעו אותו. אין חניך שלא הכיר אותו ולא שמע עליו. כולם הסתכלו עליו בעיניים מעריצות, כי הוא עשה כל דבר בחן ובחיוך. יש בגיא משהו שכל אחד יכול להתחבר אליו. הוא כל כך רגיש ונגיש. אי אפשר שלא לצחוק ממנו ואיתו. אי אפשר שלא לרצות להיות איתו".

כושר המנהיגות שאפיין אותו, הכריזמה ורגישותו הרבה לזולת קירבו אליו חברים רבים, והוא ליכד אותם סביבו. "הוא היה החלילן מהמלין", סיפרה אימו. חבריו היו חשובים לו מאוד, ופעמים רבות מספור אירח אותם בביתו. השפיע לטובה על חבריו והנחיל להם, כקבוצה, את הערכים שהדריכו אותו: אופטימיות, עקשנות והיכולת לבחור את הדרך. תיאר חברו: "באיזשהו מקום גיא בנה את האופי שלנו, של השכבה. יש לו חלק כל כך גדול במי שאנחנו, החבורה. הוא היה הפנים שלנו, הפנים של השכבה שלנו".

כפי שהשפיע על הכלל, השפיע גם על כל אחד ואחד מהסובבים אותו, ושימש אוזן קשבת לרבים. סיפרה ידידתו: "הוא לימד להסתכל על הטוב ותמיד להיות חיובי, ולפעמים למען הדברים שחשובים לי לא לוותר. נתן לי את התחושה שגם אם לא היינו חברים הכי טובים כל הזמן, הוא תמיד שם לשמוע. השיחות איתו היו הכי משמעותיות שהיו לי עם כל אדם אחר".

במשך כמה שנים השתתף בפעילויות ספורטיביות וחינוכיות של תנועת "חמש אצבעות", להעצמת החוסן האישי ופיתוח מנהיגות לקראת שירות צבאי משמעותי.

גיא סיים את לימודיו בתיכון בממוצע ציונים גבוה מאוד, אף שלא השקיע בלימודים ובהכנה לבחינות הבגרות.