גבריאל בלום

בנם של ג'ניפר ודוד. נולד ביום י"ג בתמוז תשנ"ו (30.6.1996) בכפר סבא. אח למאירה, אפרת, עמינדב, אביתר ובתיה.

גבריאל ("גברי"), השני מבין שישה אחים ואחיות, גדל בעיר בית שמש. לאחר סיום לימודיו בבית הספר היסודי למד בישיבה התיכונית "אמי"ת נחשון" שבמועצה המקומית מטה יהודה, מחזור ו'. היה תלמיד אהוב ומוכשר בעל יכולות גבוהות והגיע להישגים מצוינים. המחנך שלו סיפר: "לגבריאל היו עוצמה פנימית ושמחת חיים פשוטה שהפכה אותו לאהוב על כל מי שפגש בו".

משפחתו של גבריאל עלתה מארצות הברית, והוא חונך על ערכי הציונות ואהבת הארץ והעם. גבריאל ספג ערכים של התנדבות, דרך ארץ ונתינה, ואלו היו עבורו לדרך חיים. היה בן מסור להוריו ואח אוהב לאחיו ואחיותיו, ועם כל אחד מהם ביסס קשר עמוק וייחודי.

גבריאל התברך בחוש הומור יוצא דופן ובכישרון לספר סיפורים. היה אופטימי מטבעו, וגם במצבים הקשים ביותר מצא את החיובי והפך את הקושי לחוויה. בכל דבר אשר עשה הפגין מקצועיות ויסודיות, ושאף תמיד למצוינות ולביצוע מושלם של כל משימה.

גבריאל היה אדם חברותי במיוחד, מוקף תמיד חברים רבים ממעגלים שונים. הוא ראה כל אדם ועשה מאמצים לעזור בטבעיות מבלי לתת תחושה של עליונות, על כך חברו כתב עליו את המשפט "אהיה היד המושטת לפני הבקשה לעזרה", שכן פעל מתוך אהבה לזולת וראיית האחר והבחין בצרכים של אחרים גם מבלי שיבקשו.

בזמנו הפנוי אהב לשחק כדורסל, לצייר, ללכת לים וליצור ולהרכיב – במיוחד כשעסק באופנוע שלו.

ביולי 2015 התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. הוא התחיל מסלול ביחידת יהל"ם ובהמשך שירת כפלס בגדוד המח"ץ (605). מאוחר יותר יצא לקורס מפקדי כיתות בבית הספר להנדסה צבאית (בהל"ץ), ובסיומו נשאר בבהל"ץ כמפקד של כיתת טירונים. לאחר מכן חזר לגדוד לתפקיד של מ"כ פלסים.

את שירותו הסדיר סיים בבהל"ץ, היה סמל בטירונות של חיילים בני ישיבות (ביני"שים).

גבריאל היה מפקד ערכי ומקצועי, ובמהלך שירותו רכש מומחיות בהפעלת אמצעי לחימה. כמפקד התנדב לכל משימה ונתן לפקודיו דוגמה אישית. חתר תמיד למטרה והשלימה במצוינות ובאופן מדויק. ידע להיות רציני בפעילויות, אך בה בעת הביא לידי ביטוי את חוש ההומור המשובח שלו. אחד מחייליו סיפר: "גבריאל שיחק את תפקיד הסמל הקשוח, אך היה תמיד ברור שזה רק משחק, הוא הכניס הומור וחן מבעד לקשיחות, ואנחנו הרגשנו את הלב שמאחורי החזות שהוא משדר".

חייליו גם סיפרו כי לגבריאל היו ציפיות גבוהות מהם כחיילים ודחף אותם להצטיינות, אך תמיד הרגישו כי הוא קשוב לכל בעיה, גם הנוגעת לחייהם האישיים. לצד המשמעת, גבריאל ידע להכניס הרבה משחקיות ואתגר במהלך המשימות, כך למשל בתחילת ההכשרה פתח שעון לחייליו לאכילת מנגו, והדגים להם עמידה בזמנים על ידי אכילת המנגו עם הקליפה.

בסדרת חינוך בסוף מסלול טירונות של הביני"שים המדריכה עשתה סבב שבו כל אחד מהטירונים סיפר עם מי הוא היה רוצה לשתות קפה. אחד החיילים אמר בתמימות "עם הסמל" שכן בכנות רצה לשבת איתו לקפה. הדבר נתפס כחוצפה מצד המדריכה כך שהיה ברור שתגיע תגובה. באמצע אותו הלילה גבריאל העיר את החייל והריץ אותו כמה פעמים סביב הבסיס. אבל לאחר שהחייל סיים לרוץ, ולפני שהוא שלח אותו חזרה לישון, גבריאל הוציא פק"ל קפה והם ישבו לשתות יחד.

גבריאל השתחרר מהצבא בחודש מרץ 2018 והמשיך את שירותו במילואים בגדוד ההנדסה הקרבית "הגליל" (8173), חטיבת עציוני, כמפקד במחלקת הסיור הגדודית (מחס"ר).

עם שחרורו שימש כמאבטח בספינת נופש וכך טייל ברחבי העולם, ביבשות אפריקה ואירופה. לאחר מכן עבר להתגורר בבאר שבע ולמד לימודי תואר ראשון בהנדסת מכונות במכללת "סמי שמעון". היה בשנתו הרביעית והאחרונה בפרוץ המלחמה.

היה בן זוג אוהב של מירי, יחד אהבו לטייל ולצפות בסרטים. רקמו חלומות לטייל בעולם ולהתחיל חיים משותפים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

גבריאל נקרא באותו יום להתייצב למילואים, התייצב מייד ושירת בגבולה הצפוני של המדינה כדי להגן על תושבי הצפון. בשבועות שלאחר מכן השתתף יחד עם חבריו למחלקה בפעולות שונות סמוך לגבול הצפוני.

בנובמבר 2023 נדרשה מחלקת הסיור הגדודית לקחת חלק במשימות של אוגדה 36 (עוצבת "געש") ולשמש צוות ייעודי להשמדת פירים ותשתיות אויב ברצועת עזה. במשך כחודשיים הם פעלו בכל רחבי הרצועה והיו שותפים לעשרות משימות סיכול והשמדה. גבריאל פעל גם בצוות מצומצם של חקר ואיתור מנהרות ולשם כך הפעיל רחפן. חבריו לצוות מספרים כי גבריאל התאמן בשימוש ברחפן גם לאחר משימות ארוכות ומפרכות כדי להתמקצע ולהגיע לרמת מיומנות מושלמת, זאת במקום לישון. הוא נהג לעשות השכמה בבוקר לצוות באמצעות הטסת הרחפן סביב הישנים, וחבריו לצוות אהבו לבנות לגבריאל מעין מבוך אתגרי באמצעות כסאות וכלים שונים שמצאו כדי שיוכל להתאמן.

שחר, קצין מחלקת הסיור כתב על גבריאל: "הוא היה איש שיחה יוצא דופן, התעניין, הסתקרן והקשיב. היה לו חוזק פנימי ואמונה עמוקה בעצמו. הוא ידע להגיד את הדבר הנכון בשנינות ה'גברית' שלו ולזרוק בדיחה כשצריך".

ב-8 בינואר 2024 השתתפו גבריאל וחבריו בפעולה במחנה אל-בורייג' שבמרכז הרצועה. משימתם הייתה להשמיד יעדים שבהם הפעיל ארגון הטרור חמאס רקטות ארוכות טווח. במהלך הפעילות נהרגו גבריאל וחמישה לוחמים נוספים.

רב-סמל גבריאל יעקב בלום נפל בקרב ביום כ"ז בטבת תשפ"ד (8.1.2024). בן עשרים ושבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות.

ספד לו אביו: "גבריאל, היית מתנה לנו ולא היה מספיק זמן איתך, עשרים ושבע שנים. רק התחלת את החיים. מצאת אהבת חיים, מירי, והיית לקראת סיום לימודי הנדסה והעולם היה פתוח בפניך. גבריאל, אני, המשפחה, החברים, כולם אוהבים אותך ומתגעגעים אליך. לחן שלך, להומור שלך ולחמימות שלך. תמשיך לשמור עלינו".

ספדה לו אחותו מאירה: "שנה ושלושה חודשים אחרי שנולדתי הצטרף גבריאל למשפחה. מהילדות עשינו הכול ביחד, למדנו ביחד להחליק על סקטים, לרכוב על אופניים … כל הסרטים של מלחמת הכוכבים ושר הטבעות היינו רואים ביחד … גבריאל היה מצייר כל הזמן וצובע, רוכב על אופניים במהירות שזה היה נראה כאילו הוא טס, מבשל, חי את החיים שלו איך שהוא רצה … הוא היה רוצה משהו ועושה אותו. תמיד היה מחייך וצוחק ולא בחל בשום אמצעים להצחיק … גבריאל, מי יצחיק אותנו עכשיו?"

ספדה לו חברתו מירי: "גברי שלי, איך אני יכולה לדבר עליך בלשון עבר? היית בן אדם של נתינה, כל כך שמחת לעזור לאחר, היית בן אדם של אהבה, לא סתם קראו לך גבריאל. היית המלאך שלנו, המלאך שלי. רק אתמול בבוקר דיברנו. אמרת לי שאתה נכנס לעוד משימה אחרי לילה כמעט לבן בעזה … אהבנו לדבר על העתיד שלנו, תכננו לכבוש את העולם ביחד … אתה הבן אדם הכי מיוחד וטוב לב שהכרתי … התקופה שהיינו ביחד זו התקופה הכי טובה שהייתה לי בחיים. זה רק התחיל וזה כבר נגמר. עשית אותי אדם טוב יותר. אני אוהבת אותך אהבה שלי. אני אוהב אותך לנצח".

לזכרו של גבריאל הופקו מדבקות עם המשפטים "האתגר של היום יהפוך מחר לסיפור מצחיק עם פאנצ' חזק" ו"חוויות הן אירועים מאתגרים שצולחים בנחישות".