בן רובינשטיין ז"ל

בנם הבכור של גלית ועידו. נולד ביום ג' באייר תשס"ג (4.5.2003) בהוד השרון. אח לליאה ובר.

בן גדל והתחנך בשכונת מגדיאל שבהוד השרון. למד בבית הספר היסודי "רעות". מאחר שהיה אינטליגנט ומוכשר, בעיקר בחשבון, הצטיין בלימודיו גם בלי צורך להשקיע מאמצים רבים. נער מבריק, כדברי אימו, תמיד נהג בכבוד כלפי מוריו וכלפי חבריו לכיתה.

כילד חברותי רכש חברים רבים, וכבר בגיל בית הספר היסודי ארגן מסיבות ומפגשים חברתיים סביב מדורה.

מכיתה ז' למד בחטיבת הביניים "הראשונים" בעירו. בתקופה זו הכיר חברים חדשים והחל להפגין כישורי מנהיגות. מכיתה י' למד בכפר הנוער "מוסינזון", גם שם היה מקובל חברתית ובלט כנער ערכי. לא אחת אמר למוריו שיש להפיק לקחים ממלחמות העבר, ובתאריכים מסוימים הזכיר להם שזהו יום השנה לפרוץ מלחמה מסוימת והציע שילמדו עליה. מחנכו בשנים אלה השפיע עליו מאוד.

בתקופת בית הספר היסודי הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד".

מגיל גן השתתף בחוג אומנות הלחימה "דניס הישרדות". בן הגיע לאימונים בהתמדה ושאף להצליח. ואכן בחלוף השנים התקדם לדרגת חגורה שחורה ולהדרכה וזכה בתואר אלוף הארץ לנוער במשך שנתיים. המאמנים התגאו בו וראו בו נער יוצא דופן, אחראי ובוגר. "אחד שחשובות לו גם הדרך וגם המטרה", כדבריהם. אימוני ספורט ובכלל זה כדורגל היו אהובים עליו. אהד את נבחרת הכדורגל "מכבי תל אביב", ובתקופת התיכון שימש שופט כדורגל נוער באזור השרון.

מגיל צעיר גילה אחריות, עצמאות וחריצות ורצה להשׂתכר בכוחות עצמו. בהיותו בן חמש-עשרה החל לעבוד. הוא לא היה בררן ועבד בכל מה שהתאפשר לו: גינון, צביעה, מכירה בחנות ועבודה בפיצרייה ובשווארמה. הודות לכך הכירו אותו רבים בהוד השרון והעריכו אותו. בן אהב לנהוג, ולכן משהתאפשר לו מבחינת גילו, הוציא רישיון לכלי תחבורה: לרכב פרטי, לאופנוע, לאופנוע כבד ובהמשך למשאית.

מאחר ששאף לשרת ביחידה מובחרת בצה"ל, השקיע מאמצים בתקופת המיונים ודאג להשיג את מבוקשו. ביום 15.8.2021 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בחטיבת "כפיר" של חיל הרגלים. עבר גיבוש לגדוד סיור "חרוב" ומשם נבחר עם עוד חמישה-עשר לוחמים ליחידה ללוחמה בטרור (לוט"ר). את ההכשרה עבר במתקן "אדם", בהמשך סיים מסלול מדריך לוט"ר ונשלח למדור פריצה, שם הוסמך כמדריך פריצה. במסגרת תפקידו ביצע מעצרים והשתתף בפעולות ביישובים ערביים.

כלוחם מעולה עשה את משימותיו בהצלחה מרובה, עבר הכשרות נוספות בתחום הלוחמה בטרור והתקדם. ירי בנשק במטווח היה אימון שאהב במיוחד.

בספטמבר 2023 זכה לעבור קורס צניחה כ"צ'ופר" על תפקודו – קורס שחיכה בקוצר רוח לעבור וגרם לו, כעדות אימו, "להיות בעננים".

זמן קצר לאחר הגיוס נוצר קשר זוגי עם שני, שלמדה עימו בתיכון. בין השניים שררה אהבה גדולה, והם נהנו יחד וצברו חוויות משותפות טובות. מכריהם סברו שפניהם לנישואין. שני תיארה אותו כבן זוג מפרגן, מעודד, מרומם את מצב הרוח, מכיל, קשוב ו"תמיד יודע להגיד את המילה הנכונה". מדי בוקר שלח אליה הודעה ומדי ערב שוחחו בטלפון וסיכמו יחד את היום. עד מהרה השתלב בטבעיות כבן בית במשפחתה – הושיט עזרה, הסיע את אחֶיה לחוגים והיה עבורם כאח.

בן נהג בכבוד עם הוריו ועזר להם בכל מה שביקשו. באירועים משפחתיים לקח על עצמו להכין בשר על האש ועמד במשימה בהצלחה. קשר מיוחד שרר בינו ובין אחיותיו, ואת אחותו הצעירה בר לקח מדי פעם בפעם לבילויים. כל המשפחה המורחבת אהבה אותו, וגם עם שכניו שמר על יחסים מצוינים.

אדם מוכוון מטרה היה, נחוש, חכם ודעתן, בלט ככריזמטי ומוביל – מלח הארץ. מגיל צעיר הפגין אומץ לב ולא פחד כמעט מדבר, אהבת הארץ הייתה נר לרגליו, וביטחון המדינה היה חשוב לו מאוד. בשל היותו רחב, גדול וספורטיבי הקרינה חזותו חוזק, וגם מבחינה נפשית הייתה בו עוצמה.

התאפיין בצניעות, בענווה, ברוחב לב ובמאור פנים. הראשון לעזור לכל מי שנזקק, בין שהכירו ובין שלא. למשל, בחפץ לב החליף חברים ליחידה בתורנות שבת למרות הוויתור על שהות בבית. היה לו חוש לאחריות ולסדר שאותו ביטא בבית, עם משפחתו, עם חברים ובצבא. חבריו זכו ליהנות מחוש ההומור שלו, מהאכפתיות ומהאוזן הקשבת שלו, מהתעניינותו בהם ומדאגתו.

בפני קרוביו הביע את שביעות רצונו מהמערכת הצבאית ואת הנאתו מהשירות. אימו סיפרה שבמסגרת זו הפיק מעצמו את המיטב, ואת עתידו המקצועי ראה בצבא קבע או במשטרת ישראל.

ביום הכיפורים תשפ"ד, במפגש עם בת זוגו, אמר לה: "אם למות, אני רוצה רק למען המדינה, ואעשה את זה בידיעה שעשיתי את הכי טוב שלי, ואני רוצה שככה יזכרו אותי, כגיבור ששומר על המדינה".