אריאל מרדכי וולפסטל ז"ל

אריאל הוא בנם בכורם  של רחל (חלי) ואליהו (וולי) . נולד ביום י' באייר תשנ"ה (10.5.1995) באלעזר. אח לחיה, נריה, אורי ועדי.

אריאל גדל באפרת ובאלעזר. לאחר נישואיו התגורר עם אשתו ספיר בעיר אריאל, שם עוד הספיק להתנדב עם קשישים. למד באריאל כלכלה ומנהל עסקים ולאחריהם החל לעבוד בחברת השקעות בתל אביב. 

אמו מספרת כי בילדותו היה ילד 'רגיל' במובן החיובי. בעידוד של מוריו שהאמינו ביכולותיו הצליח למלא את דרישות הסף המצופות ממנו בתחום הלימודי. את עיקר מרצו השקיע בקשרים עם חבריו, בהתנדבות במד"א ובתנועת הנוער בני עקיבא. ביטויים לאישיותו המיוחדת החלו לקבל ביטוי לאחר סיום כיתה י"ב.

לפני הגיוס למד במכינה הקדם צבאית-ישיבתית בבית יתיר, שם ספג מרבו, הרב משה הגר לאו, את האהבה והאמונה ב'טנק'  ובשריון. מגיל 19 היה אומר: 'רק טנקים ינצחו מלחמה'.

כבר בתחילת דרכו בצבא הצטיין וזוהה ע"י מפקדיו כמי שמתאים לצאת לקצונה. אריאל בענווה רבה ביקש לדחות את ההצעה המפתה שכללה תנאים טובים, וביקש בתחילה להיות חייל רגיל, רק כך האמין שיוכל להיות מפקד טוב שמבין את חייליו. פקודיו מספרים שהיה נוהג לחזור ולומר באוזניהם: 'אני גאה לשמור על הגזרה עם הכלי הכי חזק ועם האנשים הכי טובים שיש'. מלבד העוצמה שמצא בכלי, נראה כי אופן השימוש בו המחייב שהות ממושכת, מקום ותפקיד לכל אחד ושיתוף פעולה, שיקף את הערכים שאפיינו אותו כל כך – רעות וחברות.

אריאל היה חבר טוב ורגיש, קשוב ומפרגן. במעגלים מגוונים של חייו, אחיו ואחיותיו, משפחתו המורחבת וחברי ילדותו ופקודיו הוא מתואר "כדבק"- המאחד והמלכד של החבורה. אריאל היה מקפיד לתחזק את הקשר עם קרוביו והביע התעניינות ודאגה לשלומם. במקרי הצורך היה גם מי שכינס את כולם וניהל ברגישות ובתבונה קונפליקטים מורכבים. תמיד, מול כולם מצא נקודת זכות לפרגן עליה.

מידי יום שישי היה יוזם שיחות "שבת שלום" ליקיריו. נראה שלאריאל היה לו"ז עמוס מתוכנן ומסודר שבנה כדי להתקשר לכל אחד ואחת בעת שתהיה המתאימה ביותר בעבורם. ראשונים כיבד את הסבים והסבתות להם הסב נחת רב ('כמה זה מעט וכמה טוב זה עושה'), לאחותו המורה התקשר מיד בתום הלימודים, ואת השיחה השבועית עם אמו שמר לזמן שבו הניח שלא יפריע בהכנות ובבישולים לשבת (ולא יופרעו מרעש המיקסר ברקע). בתקופת המילואים היה מקפיד ליצור גם קשר אחת לחודש עם חייליו לוודא שכולם בסדר. במלחמה דאג ליצור קשר עם אחיו הלוחמים כדי לוודא שהם מבינים ומיישמים את הנחיות הבטיחות. 

אולי אלו הפרעות הקשב והריכוז שעודדו אותו לפתח לעצמו אסטרטגיות יעילות לניהול הזמן, ואפשרו לו להיות 'האדם הכי דייקן, מאורגן ומסודר'. אריאל הצליח בעבודה מתמדת לעמוד ולהשיג יעדים שהיו חשובים בעבורו.

לאחר הצבא החליט ללכת ללמוד כלכלה, תחום שבו גילה עניין רב והיה יכול לדבר אודותיו שעות ארוכות. כסטודנט היה מפצה על יכולת הקשב הקצרה בעזרת האזנה להקלטות המרצים במהירות כפולה, ואת החומרים היה משתף עם חבריו לספסל הלימודים. בידע המתמטי שהפיק וצבר השתמש גם כדי ללמד ולעזור לאחיו הצעירים בשיעורי הבית. 

עם פתיחת מלחמת חרבות ברזל בין מבצע למבצע חיפש דרך להעמיק את ההיכרות והקשר בין החיילים ויזם "הרצאות טד קצרות", ומשחקי שש-בש אליהם הוזמנו כולם, גם אלו שלא הכיר קודם לכן. את אריאל איך לא, הטרידו ההיבטים הגאופוליטיים של מתקפת החות'ים בים האדום. אריאל נהג לומר לחייליו 'מ'שצריך עושים' וכך ריכך הוראות מורכבות וגייס את חייליו לביצוע המשימות.

את ספיר אשתו הכיר בגיל 16 כשהדריכו יחד בבני עקיבא וחיכו עד שישתחרר מהצבא כדי להתחתן. אריאל וספיר ציפו ללידת בנם הבכור. אמו חלי מספרת: "באחד האפטרים הם ביקשו להגיע, נתנו לי מגנט עם תמונת אולטרסאונד עם כיתוב : 'סבתא חלי, מחכה לפגוש אותך..'.

הנצחה: השראה עבור אנשי חינוך והוראה. לבחור תלמיד שלהם שמתקשה באופן מיוחד בלמידה ולגלות כלפיו סבלנות ואמון.