אלחנן אריאל קליין ז"ל

אלחנן אריאל קליין הי"ד
התשנ"ד-התשפ"ד

בן שדמות מחולה
בחור עם חיוך ענק, אנרגיות בלתי נדלות ושמחת חיים, שהיה תמיד ראשון להתנדב ולסייע, מתוך מאור פנים, מסירות, אהבה, ובעיקר ענווה. היה מודל לחיקוי ומקור השראה לאהבת חינם, לנתינה ללא גבולות ולעשייה מתמדת, מתוך שמחה קורנת.
איש משפחה ואב מסור, אוהב ה', העם והארץ, שאהב לטייל בנוף ילדותו ובכל חבלי ארצנו הקדושה.

כאשר קיבל צל"ש על חתירה למגע, והצלה מפיגוע, אמר לחבר קרוב:
"רק שלא תדבק בי גאווה כי עשיתי, את מה שצריך לעשות"

אשתו מספרת ״אלחנן היווה עבורי דוגמה לאדם בעל זריזות, ספורטיביות וקלילות.

מבחינתי הוא היה דוגמה לפסוק מספר בראשית בו יעקב אבינו מברך את שבט נפתלי -"איילה שלוחה".

מעבר לזריזות פיזית וריצה מהירה, היה לו מין דילוג על הקשיים והאתגרים בצורה ובחן ייחודיים״.

אחד מחבריו הטובים כתב:
אני מכיר את אלחנן כמעט 12 שנה.

היכרות וחברות שעוברת החל מספסלי בית המדרש בישיבת אלון מורה, עוברת דרך שירות משותף בסדיר ולאחר מכן בשירות מילואים ביחד, ממש עד היום האחרון.

אספר כמה סיפורים שזכורים לי במיוחד מהתקופה הצבאית שלנו יחד.

לאלחנן הייתה מידה של עשיית חסד ברמה יומיומית בלי "רעש וצלצולים", כאשר הוא נותן לך את ההרגשה הכי טובה שיש.

כשהייתי צריך עזרה או להשאיל משהו קטן כגדול, ידעתי שכשאפנה לאלחנן מיד אקבל את מבוקשי ודווקא בגלל זה ניסיתי לפנות אליו אחרון, כי היה ברור שאם אבקש הוא אף פעם לא יסרב ואף להפך תמיד יקפוץ על ההזדמנות לעזור ולסייע.

בתחילת המלחמה חזרתי לפלוגה בקדומים והייתי צריך רכב לצורך נסיעה לנשקיה ביקיר.

לא רציתי להסתבך כי הזמן התחיל לדחוק ולכן ישר פניתי לאלחנן, כמובן שנעניתי מיידית בתשובה חיובית- "כן אחי באהבה… הרכב חונה פה"  בקלילות ובשמחה האופייניים שלו.

———-

זכיתי ובטירונות שובצנו יחד באותה כיתה במחלקה.

המערכת הצבאית הנוקשה והדורשת, לא הייתה הכי קלה עבורי.

אלחנן היווה עבורי דוגמה לאדם בעל זריזות, ספורטיביות וקלילות.

מבחינתי הוא היה דוגמה לפסוק מספר בראשית בו יעקב אבינו מברך את שבט נפתלי -"איילה שלוחה".

מעבר לזריזות פיזית וריצה מהירה, היה לו מין דילוג על הקשיים והאתגרים בצורה ובחן ייחודיים.

לאורך כל הטירונות היה עוזר לי בכל מיני סיטואציות שונות בקלות ובשמחה.

זכורות לי כמה סיטואציות מייצגות:

בריצות ובפרט בריצות חשובות כמו בוחן "בר-אור", אלחנן דחף קדימה את החברים שמאחור ועדיין הצליח להמשיך ולרוץ קדימה בעצמו ולסיים מהראשונים.

בלילות לבנים של שפצורים לציוד ולנשק הייתי דואג להיות על ידו, והוא עם ידי הזהב שלו היה עוזר לי ומשפצר לי בעצמו כדי שאני לא אסתבך ואתקע )ולא הייתי היחיד…).

הסיפור שאולי הוא המשמעותי ביותר עבורי מהימים הראשונים בצבא הוא הסיפור הבא.

כל חייל טירון, צריך לעבור מסלול מכשולים שנקרא "בוחן מסלול" )"בחמ"ס") בדרך להיות לוחם.

לא רק שצריך לעבור את המכשולים, אלא יש לבצע זאת בזמן מסוים וקצר ככל הניתן.

עד שהחייל לא עובר את המבחן הזה הוא נדרש לעשות זאת שוב ושוב עד לסיום מוצלח בזמן מסוים שנקבע.

אלחנן כמובן עבר את הבחמ"ס )בוחן מסלול) כבר בפעם הראשונה ובזמן מינימלי, איילה שלוחה כבר אמרתי.

אולם, אני נכשלתי בבוחן מסלול כמה פעמים, למרות שהמשכתי להתאמן ולנסות שוב ושוב.

יום אחד נאמר לנו ע"י המפקדים שיש עוד פעם בוחן מסלול עבור הנכשלים.

אני כבר הייתי די מיואש מהאפשרות שאני אעבור את הבוחן הזה.

נראה שאלחנן שם לב למצב רוח שלי ובאותו יום ניגש אליי ואמר לי "אל תדאג! היום אתה עובר! אני הולך לעזור לך".

באותו יום הוא רץ איתי את כל הבוחן מסלול מתחילתו עד סופו, לא מפסיק לעודד ולתת לי עצות למעבר מהיר של המכשולים.

בסוף הבוחן בשלב הריצה אלחנן החזיק לי את היד חזק, לא עזב לרגע, רץ איתי ודחף אותי עד לקו הסיום!

אותו היום סוף סוף עברתי את בוחן המסלול ובזמן טוב והכל בזכותו.

חז"ל במסכת תענית אומרים שיעקב אבינו לא מת כיון ש- "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" מעבר לפשט, ניתן לפרש שכאשר לוקחים מידה טובה מהנפטר יש לו מכך חיות וזיכרון גם בעולם הזה, מכוחו.

בלי נדר, לקחתי על עצמי ללמוד ולחיות קצת יותר לאור מידת הזריזות הייחודית של אלחנן הי"ד.

אוהב ומתגעגע, יעקב זרנצ'ני.