איתי יהושע ז"ל

איתי שירת שירות מילואים פעיל ביחידה לאבטחת בכירים ובחפ"ק המילואים של מפקד אוגדה 36.

בשבת בבוקר, נשלחה הודעה בקבוצת החפ"ק מי מתנדב לרדת יחד עם המפקד לדרום, צווי 8 ישלחו בהמשך.

לא עברו שתי דקות ואיתי כבר הודיע שהוא בפנים. איתי שמר על ביתו הקטנה באותו זמן, לכן קרא לסבתא לשמור על הילדה, אישתו יצא בבוקר מוקדם לעבוד – ממנה לא הספיק להיפרד.

הם יורדים אל נתיב העשרה ומחלצים משפחות למקום בטוח, אחה"צ הם מתחילים לנסוע לבארי. בדרך עוד היו להם מספר היתקלויות – צומת סעד, מפלסים, עלומים ובאזור השעה 19:00 הם מגיעים לבארי.

החפ"ק מגיע ומגלה כוחות רבים של חיילים שנמצאים בשער אך אינם נכנסים. הם מבינים שיש עוד אזרחים בפנים והם מחליטים להיכנס על מנת לעזור לטהר את הקיבוץ ממחבלים ולחלץ משפחות. בדרך אל אזורי המגורים – כאשר חושך מוחלט, פצמרים נופלים ללא אזעקה, בלי חשמל וציוד מספיק נפתחת עליהם אש מכיוון גני הילדים. הצוות מחליט שהם חותרים למגע עם המחבלים ומנסים לבצע איגוף. לצערנו המחבלים זיהו את החוליה ופתחו עליהם באש. איתי נפל באזור השעה 21:00 בצמוד לגן אמנון ותמר.

איתי השאיר אחריו תהום ענקית, משפחה כואבת וחברים אבלים.

נזכור אותך לנצח איתי – גבורתך ומעשייך הצילו אזרחים רבים ומנעו מאסון גדול יותר להתרחש.

מתוך דבריה של אישתו דפני: "איתי, באותה שבת, כשעדיין לא הבנו שהתחילה שואה שנייה, כבר הקפצת את עצמך ללחימה.

היית עם הבת שלנו בבית כשאני עבדתי, וכדי לא להדאיג אותי קראת לאמא שלי לשמור על היילי כשיצאת לדרכך לדרום.

בדרך, התעדכנת בתמונת המצב ושיתפת את חבריך הקרובים במה שקורה, עדיין לא אותי, שומר עליי כמו תמיד. חברת למפקד אוגדה 36, ויחד עם לוחמים נוספים ניהלתם לחימה קשה בנתיב העשרה, צומת סעד, כפר עזה, עלומים ובארי.

במהלך מספר היתקלויות חיסלת עשרות מחבלים, חילצת את תושבי בארי מהתופת, וטיפלת בחברך לצוות שנפגע מרסיס וריאתו קרסה.

עם רדת החשכה אתה והצוות נכנסתם פעם נוספת אל תוך בארי, בנסיון לחלץ תושבים נוספים ולהמשיך בלחימה. בהיתקלות האחרונה, ליד גני הילדים של בארי, הצליחו לפגוע בך.

איתי היה לוחם בעורב גולני, ביחידה המטכ״לית לאבטחת אישים, ולוחם בחפ״ק מפקד האוגדה בקרב האחרון שלו. בכל אלו, הוא תמיד היה הראשון להתנדב, להסתער, בעל רוח לחימה וחתירה למגע, תמיד עם חיוך גדול ולב שכולו טוב.

לכולם הוא היה הלוחם ההרואי שמת למען המולדת, לי והיילי הקטנה, הוא היה בעל ואבא. בעלי האהוב, טוב הלב, עם הנתינה האינסופית, ואבא שטותניק, דואג, ואוהב, עם החיוך הנצחי, שתמיד נמצא שם בשביל כולם.

אין יום שעובר שהמשפחה, החברים והיחידה שלך לא חושבים עליך, על מה שנתת והקרבת בשבילנו ובשביל כל עם ישראל.

בלכתך השארת תהום עצומה בחיים שלנו, ולעולם נודה לך ונזכור אותך.

יהי זכרך ברוך״.