איתי אריאל גיאת

בתפקידו הראשון כקצין מיהל"ם, איתי פיקד על מחלקה של טירונים בהנדסה קרבית. בסבב ראיונות הראשון שעשה עם החיילים במחלקה הוא הבין שיש לו שני חיילים בודדים שאין להם היכן להיות בראש השנה. איתי החליט מייד להזמין אותם אליו הביתה לחג. החיילים הרגישו לא בנוח היות מדובר במ"מ שלהם ואמור להיות ביניהם דיסטנס, אבל איתי הרגיע אותם והסביר להם שלא מעניין אותו הדרגה שלו והדיסטנס, אלא חשוב לו שהם לא יהיו לבד בחג. הוא הצליח לשכנע אותם והחיילים באו לארוחת החג והתקבלו בחום ובהרבה אהבה. בדיוק שנה לאחר מכן, בערב ראש השנה תשפ"ה, איתי נפל בקרב הירואי בדרום לבנון. לאורך כל חייו איתי שם את האחרים לפניו, וגם במותו, הוא הציל את חייליו ושילם על כך בחייו. איתי השפיע על החיילים שלו והקנה להם ערכים של מצוינות, נתינה, מסירות והקרבה. לאחר מותו החיילים שלו שומרים על קשר רצוף עם משפחתו ופועלים רבות להנצחתו. משפחתו ממשיכה את דרכו של איתי, ובחג שבועות האחרון היא אירחה באהבה גדולה את החיילים הבודדים לכל החג.