אייל שומינוב

אייל נולד לאשר ופלורה ב30.6.1999 (ט"ז תמוז תשנ"ט) בכרמיאל. אייל הוא ילד שני במשפחה מבין שלושה ילדים, אחותו עדן גדולה ממנו בשנתיים ואחיו ניב קטן ממנו ב-11 שנים.
גדל והתחנך בכרמיאל, למד בביה"ס יסודי "האיריסים", ולאחר מכן עבר ללמוד בבית ספר אורט פסגות. בחר במגמת שיווק וסיים עם תעודת בגרות מלאה בהצטיינות.

כבר מגיל צעיר בלט במצוינות שלו, בסדר, ארגון, הובלה והנהגה. אייל קיבל מכתב על היותו מצטיין פריפריה, שהקנה לו את הזכות ללימודים באוניברסיטה חינם.

האחים תמיד חיכו ליציאותיו של אייל הביתה ולזמן איכות משותף. אייל נהג לתכנן ולרשום בפתקי לו"ז שבועי "זמן איכות עם האחים". הם אהבו לבלות בבאולינג, משחקיות ומסעדות.

חברים של אייל מכרמיאל מספרים על בחור חכם, תמיד עם ספר, בעל חוש הומור מיוחד. לאייל קבוצת חברים מגובשת ואיכותית, חבורה של ילדים שגדלו ביחד מהגן, המשיכו בבית הספר היסודי, חטיבת הביניים ובתיכון. הם היו בקשר הדוק ורציף כל השנים.

אייל ניגן בגיטרה ואהב מאוד שירי ארץ ישראל. בנסיעות אהב לשמוע את שיריו של יורם גאון "עוד לא  אהבתי די", "עונות" של אביב גפן, "אין לך דאגה" של עידן רייכל, ושירים של שלמה ארצי.

אייל היה איש רוח ובעל חשיבה עמוקה. בכיתה י"ב הוא לקח חלק במסע לפולין שהשפיע עליו והשאיר בו חותם. ביומן המסע לפולין כתב: "אני התמלאתי צמרמורת ששמעתי את כל הסיפורים, התפרקתי, לא הצלחתי להבין איך זה שקבורים מתחתיי 800 ילדים ובעיקר לא הצלחתי להבין למה, למה הם שם?…
כי הם יהודים…שואלים תמיד איפה היה אלוהים בשואה.. ואני שאלתי איפה
היה האדם?.."

למשפחה והחברים היה ברור שאייל יבחר בשירות קרבי. טרום גיוסו לצה"ל הוא הצטרף לעמותת "אחרי!" בכרמיאל, כדי להכין את עצמו לצבא ולשפר את הכושר לקראת שירות הקרבי בצה"ל. תחילה אייל התקבל לצנחנים, היה חשוב לו להמשיך את דרכו של אביו ולשרת בצנחנים, שם יועד לתפקיד הדרכה וסרב
לו, כי רצה להיות לוחם. בנובמבר 2017 התגייס אייל כלוחם לחטיבת גבעתי.

תפקידי פיקוד שביצע במהלך שירותו הצבאי: מ"כ טירונים, מ"מ אימון מתקדם בבא"ח, מ"מ בפלוגה מבצעית בגדוד צבר, סמ"פ בפלוגה המבצעית בצבר, מ"פ טירונים בגדוד צבר, מ"פ פלוגת החוד בגדוד שקד.

הכשרותיו במהלך שירותו הצבאי:
קורס חובשים – קיבל מצטיין גם בהכנה לקורס חובשים וגם בסיומו.
קורס מ"כים – בהכנה לקורס מ"כים קיבל מצטיין מחלקתי, בסיום קורס מ"כים קיבל מצטיין פלוגתי.
קורס קצינים – סיים בהצטיינות את שלב הכשרה, ובשלב השני של הקורס נפצע, קיבל אי כשירות רפואית בכל התפקידים בצבא, עם זאת המשיך במסלול, מבלי הקלות רפואיות.
קורס מפקדי פלוגה – סיים בהצטיינות.

אייל הצטיין גם לאורך שירותו הצבאי
-במהלך שירותו בגבול עזה, קיבל "מצטיין תעסוקה מבצעית בעזה".
-במהלך שירותו ברמת הגולן, כשהגדוד ביצע תעסוקה מבצעית בחרמון, אייל קיבל 'תעודת הוקרה' על הובלת הפעילות המבצעית במרחב הגזרה.
-בתקופת שירותו בגזרת יהודה ושומרון – מנע פיגוע משמעותי שתכננו מחבלים, התראיין בערוצי תקשורת על הצלחת המבצע בפיקודו.

אייל היה אינטלקטואל, שחיפש את "האמת המוחלטת", לכן התעניין בתחומים שונים: פילוסופיה, מורשת, ציונות, היסטוריה, שואה, משפטים, כלכלה, תורה, גמרא ועוד. בכל תחום חקר ובדק אלו ספרים כדאי לו לקרוא? ביומניו האישיים ישנה רשימה של מעל 200 ספרים. ספרים אלו אייל קרא לא מתוקף היותו סטודנט, אלא תוך כדי שירותו במסגרת הצבאית העמוסה. הוא הגדיר לעצמו לישון לא יותר מארבע שעות, כדי להספיק ללמוד. הוא לא קרא "עוד ספר קריאה", הוא תחקר, מרקר, הדגיש את העיקר ותקצר את מהות הספר. הוא ציין לעצמו דגשים מרכזיים על מנת לבנות את עולמות התוכן שלו וחזר על התקצירים במטרה להפנים אותם . הוא השקיע בעצמו כדי להיות "הגרסה המשופרת של עצמו". הוא נהג לחלק ספרים לפקודיו ואף דרש מהוריו "תקראו ספרים ותהיו גרסה טובה יותר של עצמכם כל יום מחדש". כלים שרכש, אימץ ופיתח עזרו לו בקבלת החלטות מקצועיות ואישיות וסייעו לו להשפיע על חיילים שהיו בצומת דרכים ונהגו לשתף אותו בהתלבטויות ובדילמות. עשרות חיילים אומרים היום תודה להורים של אייל על היותו מורה הדרך שהשפיע, דחף ועזר. אייל שאף ללמוד תחומים שונים כמו: פיזיקה, היסטוריה, פילוסופיה, חשמל, משפטים, כלכלה ורפואה. התכוון להשלים 2 חוגים בארבע שנים. הכל היה מתוכנן וכל הדלתות היו פתוחות בפניו.

עם פרוץ המלחמה ב-7.10.23 אייל "קפץ" מיוזמתו ונסע מביתו בצפון לעוטף עזה. נלחם בכיסופים פנים אל פנים עם מחבלים, נפצע מקליע בידו ומרסיסי רימון ברגלו. הוא חבש את עצמו והמשיך בקרב, כשפינה את חבריו הפצועים לבית חולים, קיבל טיפול רפואי וסירב להתאשפז. הוא חזר שוב דרומה כדי להמשיך בקרב. כשהגדוד נכנס ללחימה בעזה, אייל הוביל את הלחימה בנחישות, אחריות וביוזמה, תוך חשיבה אסטרטגית ושמירה קפדנית על נהלים, אשר הצילו את חיי פקודיו פעמים רבות. במשך ארבעה וחצי חודשים פיקד על חייליו בקרבות רבים עד נפילתו בעזה ולמעשה היה ההרוג הראשון בפלוגה. עד השבוע האחרון לנפילתו, בפלוגה שהייתה בפיקודו של אייל לא היו אפילו פצועים. אייל היה מפקד חכם ומקצועי, שהוביל את פלוגתו בעוז, בגבורה, בשקט וענווה, ללא פשרות לבטיחות חייליו.

בכניסה לעזה, אייל פנה לפלוגה ואמר: "העם נמצא במצב חרום, זה הזמן לשים את האישי בצד ואת הלאומי במרכז! לנו יש משימה הכי חשובה לנצח את האויב, אין זכות גדולה יותר מלהביא נחת ורווחה לעם שלנו. זה ייקח חודש, חודשיים, שנתיים, כמה שצריך, מכאן נצא חזקים יותר גם אנחנו וגם העם כולו. זאת שליחות לאומית, ואנחנו נכנסים לדפי ההיסטוריה, זה עכשיו אנחנו, הדור שלנו. כשקשה, תחשבו למי קשה יותר, שמפחיד, לאטום את הלב, אנחנו יותר חזקים מהם! זו מלחמה הכי צודקת שיש! אנחנו נלחמים על האמת, על החיים, על חטופים וילדים שצריכים לחזור הביתה.
להסתכל על הכול בגדול! להבין שאנחנו משמעותיים גם בדברים הקטנים. זה הדבר הכי משמעותי שאתם יכולים לעשות בגיל הזה!"

בעיצומם של הקרבות בעזה, אייל הדליק נר ראשון של חנוכה בכיכר פלסטין ואמר: "זו זכות שלנו להיות אלה שמרימים את הכבוד והגאווה הלאומית. למכבים לקח 30 שנה למרד, ואנחנו רק 60 יום בפנים. כשמדברים על "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" – כדאי להסתכל בראייה היסטורית – שבמשך 2000 שנה מדליקים חנוכיות והרוח ממשיכה לפעום, אנחנו לא הסיפור כאן.

אייל היה אמור להשתחרר בינואר 24, האריך את שירותו עקב המלחמה מתוך תפיסה ש: "כל עוד צריך אותי, אני פה!"

אייל לא ריחם על עצמו ולא ויתר לעצמו וכך גם חינך את חייליו, כל פעם שהיה קשה למישהו, אמר: "גיבור הוא אחד שקשה לו והוא יודע להתמודד!" נהג לספר לפקודיו על פציעתו בקורס קצינים, שנפל מגובה של 4 מטר, נפצע בגב תחתון, הייתה לו פריצת דיסקים ב-4 חוליות, קיבל אי כשירות רפואית, עם זאת אייל לא ניצל 'גימלים' לא באירוע עצמו ולא במהלך 6 שנים שירותו בצה"ל.

אייל היה מנהיג ברוחו, חשב במונחים ערכיים, הקפיד לתת דוגמא אישית, ולתת מוטיבציה בחייליו. הוא היטיב להעביר מסרים במילים ולומר דברי משמעות. לאחר נפילתו בקרב, נמצאו בכתביו, ומסיפורי פקודיו אמירות מעוררות השראה. להלן לקט של 'אמרות כנף' שאמר:

"אני מאוד גאה ליפול על המדינה האהובה שלנו, אם אין ערך על מה לתת את החיים, לחיים עצמם אין ערך!"

"איזה מן חיים אלה שהכול אצלך שגרתי תמיד. אין זמנים שאתה נלחם עבור איזה משהו, גם אם לא נלחם בקרב, אבל נלחם בעבור איזה ערך בדרך כלשהי.."

"נלחמים על הבית! למות או לכבוש את ההר!"

"מתכוננים, כאילו יש מחר מלחמה!"

השגרה היא תבנית של חירום

"אנחנו צריכים תקשורת טובה בין החוליות, שיש תקשורת בעיות נפתרות, גם בזוגיות וגם בקרב!"

במגינים שחילק לחייליו נהג לברך: "תנצח כל משימה שיתנו לך בעוז ובענווה!"

נהג לחלק ספרים לפקודיו על מנהיגות, ארץ ישראל, ושואה כולל הדגשה: "תלמד ותלמד את זכר השואה, זה חובה לאומית ומוסרית".

"לא חשוב מה הוא אורך החיים, חשוב התוכן בחיים"

"הגמול להרגל טוב זה בעתיד, הגמול להרגל רע זה בהווה"

"להסתכל על הכול בגדול! להבין שאנחנו משמעותיים גם בדברים הקטנים".

"אנשים לא צריכים כלום, חוץ מהערכה!"

ביום השואה, פנה לחייליו ואמר: "never again – זה קרה שלא הייתה לנו מדינה ולא הייתה צבא, אני רוצה שתבינו התפקיד של לוחם לשמור על מדינה!"

יש גמרא על עבודה זרה, שמספרת על ר' חנניה בן תרדיון שהיה מהרוגי מלכות… בה נאמר "גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר". כלומר גם אם נשרוף את הגוף, הרעיון יהיה באוויר ולא יישרף. גם אם אנשים ימותו, האותיות – הרוח תישאר.."

ששאלו אותו על שלומו במלחמה, ענה: "שלומי כשלום עמי!"
"אין יותר אייל שומינוב! אייל שומינוב – עם כל החשבונות הפרטיים שלו – לא קיים עכשיו! אני עכשיו חלק מהעם שלי, העם כולו נמצא במצב חירום, והדבר היחיד שמעניין אותי עכשיו זה להילחם עבור העם שלי! רק עם סוף הלחימה, לאחר הניצחון בקרב, 'אייל שומינוב' יחזור.