אחיה דסקל ז"ל

רקע:

אחיה נולד בשכונת נווה שאנן בחיפה, ביום ט' בחודש טבת תשס"ד (02/01/2004) להוריו שלומית ועמוס דסקל, ואח אהוב למנשה אביגיל, תהילה, דוד, עטרה, אבישי, יצחק ורחלי.

למד והתחנך בבי"ס 'מוריה-ברקאי' ובישיבה התיכונית 'יבנה' בחיפה, ועם סיום לימודיו התיכוניים, בחר ללמוד בישיבת ההסדר בקריית שמונה.

בישיבה, השקיע והעמיק רבות בלימוד התורה, ולאחר שעות הלימודים, בתוכנית סדורה לשיפור הכושר הגופני לקראת הגיוס לצה"ל.

עקב הרצון שלו לשרת שירות משמעותי בגולני, אחיה חתם ויתור בשנה ב', והתגייס לגולני שלא במסגרת ההסדר.

כבר במהלך הטירונות אחיה מאוד בלט, ונבחר למסלול פיקודי ('הקצאה אפס') וכך לצאת מיידית לאחר ההכשרה לקורס מ"כים.

כשלושה שבועות טרם סיום ההכשרה, פרצה מלחמת 'חרבות ברזל', את טקס סיום ההכשרה עשו בשטחי הכינוס בעוטף עזה.

בגלל מחסור בנמרים, רק שליש מהפלוגה נכנס לעזה, והיתרה נותרו בחוץ.
אחיה, שהיה מיועד לקורס מכי"ם, נותר בחוץ עם שאר שני שליש הפלוגה בכוונת מפקדיו שיצא לקורס מכי"ם ברגע שזה יפתח.
אך אחיה לא הסכים לצאת לקורס מ"כים לפני שיכנס להילחם (הוא צוטט: 'מה? יש מלחמה נגד עם ישראל, ואני אשחק בהכשרות?'). חלק הפלוגה שנשאר מחוץ ללוחמה התחיל בסבבי יציאות הביתה, אך אחיה לא הסכים לצאת לביתו מחשש שמא יהיה צורך בהכנסת חייל פנימה, והוא יפספס את ההזדמנות (עוד הוא אמר: 'לא הרווחתי את היציאה… כל זמן שלא נלחמתי').

אכן כך היה, והוא נכנס לעזה בי"ז כסלו (30/11), כשמרגע קבלת הבשורה הוא היה המאושר באדם, היות וניתן לו למלא את ייעודו – להילחם למען העם והארץ.

אחיה עלה השמיימה מות גיבורים בקרב בשכונת סג'אעיה בעזה ביום כ"ט כסלו תשפ"ד – 12/12/2023, שבוע לפני יום הולדתו ה-20.

תכונותיו:

בן, אח, חבר אהוב מאוד. תמיד עם חיוך ועיניים גדולות ומאירות. עיניים שרוצות להספיק כל כך הרבה.

רציני מצד אחד ומהצד השני שטותניק ובעל שנינות וחוש הומור משובח, ציני ולא לוקח דברים קשה או עושה ענין, שכולם תמיד שמחו להיות אתו ובחברתו. ידע להקשיב, וחבריו ובני משפחתו אהבו להיוועץ בו בכל נושא. הוא הוגדר ע"י חברו מהמחלקה: "ויקיפדיה מהלכת".

אחיה אהב מאוד גם שדאות וטיולים, לכן עשה והוסמך בקורס משצ"ים, במשך שלושה קיצים, שהקנה לו את היכולת להדריך במסגרת תוכנית של"ח. לאחר הכשרתו, כמש"צ מוסמך, הוא הדריך וליווה טיולי בי"ס בשמחה ובאהבה.

לאחר התיכון, אחיה החליט ללמוד ב-"ישיבת הסדר", בכדי להעמיק את רמתו בקודש.
לאחר שבדק וחיפש יחד עם חבריו הקרובים מספר ישיבות, הוא בחר בישיבת קריית שמונה.
אחיה היה אחד הבודדים בישיבה שלא הגיע עם עוד חברים מהתיכון כי היה חשוב לו להיות מחובר למקום וללימוד שבחר, אפילו אם אף אחד מחבריו הקרובים לא הגיע אתו.

אחרי שנה וחצי בישיבת קריית שמונה אחיה היה אמור להתגייס עם חבריו מהישיבה לחטיבת נח"ל, כמו שאר החברים בשיעור שלו. אך אחיה החליט שהוא מעדיף להתגייס לגולני ובחר לעזוב את מסלול ההסדר וכך להיפרד מכל חבריו הטובים ולהתגייס לבד, במסלול של צבא רגיל, לגולני.

אחיה התנדב באופן קבוע ובצנעה לתפקידים 'פחות אהובים' ע"י חבריו, בין אם היה מדובר על שמירות במשמרות לא נוחות, בשטיפת כלים, בניקוי הנמרים באמצע הלילה, וגם בהתנדבות להישאר בכדי שמישהו אחר יוכל לצאת שבת. מעולם לא אמר: 'אני את שלי כבר עשיתי-שמישהו אחר יתנדב', אלא התנדב, לטובת הכלל, פעם אחר פעם ללא חשבונות.
חבריו מהצבא סיפרו שכל זמן שהתגלתה מחלוקת בנושא מטלות של המחלקה, אחיה ביקש את הרשימה וסיים את המחלוקת בכך שהוא לקח על עצמו את המטלה הבעייתית.

הצניעות שלו גם התבטאה בכך שאמר מעט ועשה הרבה, השתדל לעשות ולסייע לזולת 'מתחת לרדאר', מיעט לספר על עצמו, ובחברה תמיד ניסה להעמיד אחרים במרכז הבמה. בין היתר, לא סיפר אפילו למשפחתו על כך שקיבל מצטיין פלוגתי בטירונות או על מעשה טוב כלשהו שעשה.

לא ויתר לעצמו בשום תחום, ואמר: 'לא אפול למלכודת דבש', דהיינו לא אבחר בדרך הקלה, בגלל שהיא קלה, אלא בדרך הבטוחה למטרה בה בחרתי. בישיבה, לקראת הצבא הכין לעצמו תוכנית לשיפור כושר הריצה, והיה רץ מידי ערב, ללא שום פשרות (”אמא” כך אמר כשירד גשם, זה כלום, בקטנה, רק מטפטף”…), ואכן הוא קיבל בצבא 100 בבוחן 'בר-אור'.

היה שקדן ומעמיק בכל תחום שבו נגע, כשלעין זרה, תחומי העניין שלו, יכלו להראות כסותרים האחד את השני, כדוגמת:

• מוסיקה קלאסית – אהב והחליט שהוא רוצה ללמוד לנגן בעצמו על פסנתר, כשלימד את עצמו לנגן באמצעות ה-Youtube ובכדי לדייק את עצמו, צילם את ידיו מנגנות בכדי לקבל משוב ולהשתפר. אך הוא לא הסתפק רק בנגינה, וחקר לעומק גם את תולדותיהם של המלחינים, מוצרט, באך, היידן, בטהובן ועוד. על מנת להבין את מקורות ההשראה ליצירתם, ומאחר ורוב המלחינים הינם דוברי גרמנית אחיה החליט ללמוד גם גרמנית.
• היסטוריה צבאית – אחיה חקר לעומק את הקרבות במלחמת העולם השנייה ובכלל, וקרא ספרים וראה סרטים בנושא. ברצונו העז להעמיק הוא חיפש עוד ועוד תאוריות הקשורות בתורות לחימה שונות.

היה אוטודידקט גם בתחומי ידע אחרים, כגון: אסטרונומיה, היסטוריה, כלכלה ובמדעים, ובנה לעצמו ספריה מגוונת, בה ניתן למצוא את: המשפט האחרון של פרמה, תורת המשחקים, המפץ הגדול, סודות ההצפנה, האדם מחפש משמעות ועוד.

השקיע הרבה גם בלימודי הקודש. בנמר בעזה נמצאה מסכת סוכה שאחיה היה באמצעה וכן ספרון קטן "איתי מלבנון" הלכות צבא שהשיעור שלו חיבר בישיבה.

במקביל אהב מאוד ספורט והשקיע המון בעיקר לקראת הגיוס לצבא (בין היתר השתתף במרתון ירושלים וסיים בתוצאה מעולה).

סדר העדיפויות תמיד היה לו ברור – לימוד התורה, חברים, כושר גופני, מוזיקה והשאר.

לימוד תורה – בישיבת קריית שמונה, הוא פשוט נהנה ללמוד תורה ללא מבחנים או מכשולים אחרים. דרך התורה הנחתה אותו גם בהמשך דרכו בצבא ומצא זמן ללמוד תורה גם תוך כדי השירות – אפילו לפני השינה.

סיפר חבר שלו מהישיבה שהם למדו יחד את ספר "אורות התורה" של הרב קוק עם פירוש הרב חגי לונדין. החבר סיפר שאחיה התעקש להשיג את הלימוד ולהבין את הנאמר בספר לפני פניה לפירוש, כך אחיה הרגיש שהוא קונה את דברי התורה, אחיה לא האמין בדברים שבאים בקלות, בהתאם לאמרת חז"ל: "יגעת ומצאת תאמין". כך הם סיימו את הספר והחבר ציין שלימוד משותף זה עם אחיה לימד אותו המון, מעבר ללימוד עצמו, גם על נחישות ו"קניית הדברים" בדרך הקשה שכך היא גם נשארת עמוק בפנים.

בכל שבת שנשאר בצבא, היה מקפיד ללכת לביהכ"נ ללמוד תורה על חשבון זמן המנוחה שלו. כך הוא התחבר מאוד למחלקה מקבילה שלו בצבא – מחלקת הבני"שים מישיבת מעלות שאחיה דאג להצטרף אליהם ללימוד תודה, כל אימת שיכל.

ערך התפילה בעיני אחיה:

חבר של אחיה מהצבא סיפר שהוא התלונן בפני אחיה על כך שלא מתחשבים בהם מספיק ולא תמיד נותנים להם זמן לתפילה. אחיה, כדרכו, לא נכנס עם החבר לבכי הדדי אלא הפוך – וכך אמר לו:
"אם אתה רוצה להתפלל – תתפלל, גם אם זה על חשבון זמן השינה שלך, תהיה מבסוט מזה שאתה נלחם בכדי להתפלל, ותהיה בטוח שהקב"ה מעריך אתך ואת תפילתך יותר על זה"
החבר סיפר בהערצה שהבין מי זה אחיה ואיזו ענווה ויראת ה' יש לו. כי כך בדיוק אחיה עצמו נהג.

הכרת ערכו ויכולותיו:
הרב קוק באורות ישראל פרק ח כתב:  "כל מה שהאדם יודע יותר את ערכו, ככה ערכו באמת גדול הוא", הסתבר שאחיה, הכיר את ערכו ואת יכולותיו.
אחיה ידע להגדיר בדיוק את עצמו (דבר נדיר גם בין מבוגרים).
הרב ישי לוינגר, שהיה רבו של אחיה בתקופת לימודו בישיבת ההסדר קריית שמונה, סיפר בהספדו של אחיה שהוא ישב עם אחיה לסיכום אישי בארבע עיניים בסוף התקופה. אחיה לא אהב את המעמד ואמר לרב – "אנא תוותר לי אינני טוב בזה", אבל כשהרב התעקש אחיה הגדיר בקצרה ובדייקנות את הנקודות שמאפיינות אותו וחשובות לו בחייו. וכך הוא הגדיר:

סקרן.

מסודר.

החלטי.

אדיש.

וטובת הכלל

כל נקודות לעיל שהוא כתב על עצמו – מגדירה אותו בצורה הכי תמציתית ומדויקת!

• על מידת הסקרנות בקודש ובחול כבר פורט לעיל.
• מידת הסדר של אחיה התבטאה בשיחות בין כל חבריו, אם על הסדר המופתי שמיטתו הוצעה בישיבה, בבית או בצבא. אפר לראות את סיכומיו במחברת גרמנית שכתב או את סיכומיו בלימוד הכוזרי בישיבה, את חדרו בבית שהיה מוקפד ומסודר תמיד. חבריו מספרים אפילו על קיפול שרוולי חולצתו או גיהוץ בגדי שבת המוקפד.
• על מידת ההחלטיות שלו אפשר ללמוד ממה שנכתב עליו, בכל דרכו – בבחירת מסלולו (ישיבה, צבא) וכלה בהחלטתו האחרונה כשבחר, ללא היסוס, להיצמד למ"פ בכניסה לבית השורץ מחבלים.
• מידת האדישות, גם היא הייתה אצלו חיובית בזה שלא עשה עניין משום מטלה ולא נכנע לייצר שמחפש דרכים קלות יותר. אדיש ולא נכנע למכשולים הניצבים בדרכו.
• דבקותו ב- "טובת הכלל": מעל הכל, כך גם הוכיח את אמינותו וכנותו – מסירות נפשו למען הכלל.

כיבוד ההורים של אחיה – כמה דוגמאות פשוטות:
דרך זו הוא לא שמר לעצמו אלא הראה לאחיו הקטנים ואף דרש זאת מהם.

• אחיה לא נתן להוריו לסחוב כלום – שום סל בקניות ואפילו את הטלית בשבת הוא סחב.
• מטלת סידור המקרר לאחר ארוחת ליל שבת וארוחות שבת בכלל, אחיה לקח על עצמו.
• כל מטלות סידור וארגון הרכב ביציאה לנופש או טיולים היו על אחיה.
• אחיה לא הסכים שהוריו יקומו בארוחה משותפת אפילו לקחת אוכל – הוא דאג לזה.
• אחיה דאג ודחף לכושר הגופני של הוריו – בדק ותחקר כיצד זה מתקדם.
• מאז שבגר ויכל, הוא הוביל את בניית הסוכה יחד עם אחיו.
• אחיה תמיד גיהץ את כל חולצות שבת של אביו ושל אחיו..
• כשאביו נפצע (כוויה ברגלו), אחיה נצמד אליו לכל צורך, בעיקר הליכה – התחנן בפני אבא שייתמך בו.

ממש ניתן לומר עליו את הכתוב במסכת מועד קטן: "עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי" דורש התלמוד על דוד המלך: "כשהיה יושב ועוסק בתורה – היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה – היה מקשה עצמו כעץ". דהיינו, שידע לשלב באופן נכון בין עדינות ורכות הנדרשת בלימוד ובניגון, לבין הקשיחות הנדרשת מלוחם.

השליחות שלנו כהוריו:

כאמור, אחיה היה שילוב של 'ספרא וסייפא', של אדם המקדיש את כל כוחותיו בשלמות הן בהגות והן בלחימה, והכל בצניעות, עזרה לזולת תוך חתירה למטרה ללא כל פשרה או ויתור לעצמו.

כל הכוחות והתכונות הללו לא נותבו לטובתו האישית, אלא לטובת עם ישראל, כפי שהדבר התבטא בקרב בו הוא נפל.

אחיה נקרא אל הדגל של הגנת העם והארץ, והוא רץ אל הדגל תוך מודעות מלאה לסיכון מחד, ומתוך שמחה על כך שיש בכוחות בכדי לפעול לטובת העם.

השליחות של כל אחד מאיתנו הינה ללמוד וליישם חלק מהתכונות של אחיה, ובכך הוא ישלים את תפקידו בעולם, וזכרו יהיה נצור בקרבנו.

יהי זכרו ברוך!