אושר שמעיה

תמיד אמרו כי אושר הוא כמו השם שלו, אושר בכל מקום שהיה ומכניס אושר לכל מי שהיה פוגש. הוא תמיד היה עם החיוך על הפנים.

לא מעט חלומות נגדעו בשביעי באוקטובר. אחד מהם היה חלום משותף ותמים, חלום של אבא ובן, שרק רצו להצליח על מגרש הכדורגל – אבל למחבלים הארורים של החמאס היו תכניות אחרות.

אושר שמעיה, חייל בן 19 מב"ש, שירת כטבח במחנה רעים. בסוף השבוע של ה-7 באוקטובר, הוא חילק את זמנו בין הבית לבין זוגתו בר.

אושר רצה לנסוע והוא פשוט הלך, נתן נשיקה בראש לחברתו והלך. הוא שלח לי בדרך שהוא אוהב אותי ומאז לא ענה.

אמו אבלין אמרה: "הוא התקשר ואמר לי שהוא צריך לחזור לבסיס. לא הזעיקו אותו, הוא רצה לחזור לחברים שלו בגלל האזעקות, על דעת עצמו. הוא ביקש מאבא שלו קובי שיקפיץ אותו, כל מהלך הנסיעה התכתבנו איתם. בב-7 וחצי בערך הם הפסיקו לענות לטלפונים. ואז המוח מתחיל לחשוב שאולי הם נפצעו והצליחו לברוח, אך שניהם נרצחו.