אור מזרחי ז"ל

בנם הצעיר של מיכל ואברהם. נולד ביום כ"ד בתשרי תשס"ג (30.9.2002) בפתח תקווה. אח לשחר וסתיו.

אור גדל בפתח תקווה. אימו נפטרה מסרטן כשהיה תינוק בן שנה וארבעה חודשים, ואביו טיפל בו, באחותו ובאחיו הגדולים ממנו במסירות רבה. למד בבית הספר היסודי "נווה עוז" בפתח תקווה, המשיך לחטיבת הביניים "אורט תעשייה אווירית" בעיר לוד, וחזר ללמוד בפתח תקווה בתיכון רב-תחומי "עמל א'". תלמיד שובב ופעלתן, שאהב לעשות מעשי קונדס ולהצחיק את ילדי הכיתה.

בלט כילד שמח, טוב לב ומאיר פנים, שכולו אור ואהבה. חברותי מאוד, אוהב אדם ומלא בנתינה. כלפי חוץ נראה קשוח מעט, אבל בתוכו היה רגיש ומתחשב. תמיד חשב על הסובבים אותו ודאג לרווחתם לפני שחשב על עצמו.

המשפחה הייתה בראש מעייניו. כיבד מאוד את אביו, ומדי יום הביע את אהבתו כלפיו במילה, בחיבוק ובנשיקה. קשריו עם אחיו ואחותו היו חמים וקרובים. בילדותו שיחק כדורגל בשעות הפנאי, ובנעוריו הרבה להתלוות לאביו לעבודתו באינסטלציה וגילה בכך עניין.

עם אחיו הגדול שחר, הנערץ עליו, טיפח תחביב משותף – רכיבה על אופנועי שטח. ב-2.3.2020 יצא איתו לרכיבה, וליד מושב בית יהושע בשרון, כשעצר לרגע בגלל תקלה באופנועו, ראה את אחיו ממשיך ברכיבה ונדרס על ידי רכבת חולפת. מותו של האח נקבע במקום.

הטרגדיה שהתרחשה לנגד עיניו העיבה על חייו של אור. סיפרה אחותו: "לא האמנו שזה שוב קורה לנו. היינו בהלם. היה הרבה עצב ובכי בבית, ולאור היה קשה יותר מכולנו, כי הוא זה שראה את אחיו האהוב נהרג".

באותם חודשים אחרי התאונה עבד אור כשליח פיצה. במעלית של אחד הבניינים בעיר, בדרכו לעוד לקוח, פגש במקרה את אסנת. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הקשר בין שני הצעירים התהדק במהירות והם היו בלתי נפרדים, כדבריה. זמן קצר אחרי שנפגשו אמר אור לחברו: "היא תהיה אשתי". אור דאג לאסנת, היה קשוב אליה, ואהבתם נתנה משמעות לחייו, אחרי מות אחיו. אמר אביו: "הרגשנו שאלוהים שלח לו בת זוג מקסימה, חברת נפש".

כשהתקרב מועד גיוסו לצה"ל פנה לאביו ואמר לו: "אני לא רוצה להתגייס ולעזוב אותך לבד". שני אחיו הגדולים שירתו בצבא, והאב לא רצה שבנו הצעיר יהיה חריג, אבל נתן לו לבחור בעצמו את דרכו. "אל תעצור את החיים שלך", אמר לו. "תעשה מה שטוב לך". לאחר שקיבל את ברכת הדרך מאביו, החליט אור להתגייס, אבל רק לקרבי. "לא רוצה להיות ג'ובניק", הדגיש.

ביום 25.3.2021 התגייס לצה"ל. לאחר מיונים שירת בסיירת נח"ל. שובץ בבסיס כרם שלום, המרוחק כמה עשרות מטרים מגבול רצועת עזה, הגן על התצפיתניות שבבסיס ועל קיבוץ כרם שלום הסמוך. בתחילה התמודד עם האתגרים שמזמנת המסגרת הצבאית, ובחלוף הזמן מצא בה את מקומו. נהנה מהשירות, והיה אהוב על חבריו לצוות ועל מפקדיו.

במהלך שירותו שמר על זוגיות הדוקה עם אסנת. גם בפעילות בשטח, הצליח להשיג טלפון כדי לשאול לשלומה ולהצהיר על אהבתו. "זו הייתה אהבה ראשונה ואחרונה שלו", אמרה. אחרי שלוש שנות חברות הם דיברו על עתיד משותף, על נישואים והבאת ילדים לעולם. כשיצא לחופשות הקפיד גם להיפגש עם כל חבריו, ושמר על קשר קרוב עם אביו ואחותו. סיפרה האחות: "בגלל האסונות שעברנו, הוא תמיד עודד אותי ורצה שלא ארגיש רע". הזכיר לאחותו לבקר לעיתים מזומנות את אביהם, ואף וידא שהביאה אליו את ילדיה כדי לרומם את רוחו. היה דוד פעיל, אהב את אחייניו והרבה לבלות איתם. בסופי שבוע שבהם נשאר בבסיס, שמח כשבני משפחתו באו לבקר אותו והביאו לו אוכל ביתי.