אור מוזס

בתם הבכורה של יוכי וישראל. נולדה ביום כ"ד בניסן תשס"א (17.4.2001) באשדוד. אחות לסתיו והראל.

אור גדלה והתחנכה באשדוד. ילדה אהובה, מאירת פנים וטובת לב, שהפיצה אור בכל מקום שהייתה בו, והותירה חותם בכל מי שהכירה. הקסימה רבים בחיוכה הרחב, בעיניה הבורקות, באכפתיות שאפיינה אותה ובתשומת הלב שהעניקה לסובבים אותה. חכמה, אמיצה, חדורת מטרה ובעלת כושר מנהיגות.

אהבה לבלות בים, שמרה על כושר גופני, ונהנתה לרוץ למרחקים ארוכים. בילתה את זמנה הפנוי עם שלושה חברי ילדות, כפי שסיפר אחד מהם: "היא תמיד גיבשה אותנו והחליטה החלטות שאנחנו הגברים לא החלטנו, לאן הולכים, מה עושים, ואנחנו אחריה, ממש כמו החלילן מהמלין".

בשנות לימודיה בתיכון מקיף ג' באשדוד בלטה בהישגיה המרשימים, ואף עזרה בלימודים לתלמידים אחרים. סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה.

מגיל צעיר חלמה על שירות צבאי משמעותי ותכננה להיות לוחמת. ביום 27.11.2019 התגייסה לצה"ל ושובצה בחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. החטיבה מבצעת בשגרה פעילויות ביטחון שוטף, ובמקרי חירום פועלת באתרי הרס.

מיום גיוסה עברה אור כמה הכשרות כדי להיות לוחמת, ולאורך השירות שילבה בין פעילות הדרכה לפעילות מבצעית. עברה טירונות קרבית שנמשכה שבעה חודשים, ובסיומה קיבלה את הכומתה הכתומה של פיקוד העורף. ארבעה חודשים לאחר מכן סיימה קורס מ"כים (מפקדי כיתות) ושירתה בתפקיד מ"כית טירונים במשך שבעה חודשים.

בהמשך יצאה לקורס קצינים שנמשך ארבעה חודשים בבה"ד 1 (בסיס הדרכה), ולאחר מכן ארבעה חודשי השלמה בבסיס פיקוד העורף ברמלה, וסיימה אותו בהצטיינות.

במשך שנה וארבעה חודשים שירתה כמפקדת מחלקה בפלוגת "תבל" של גדוד "תבור" (894), אחד מארבעת הגדודים בחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. במסגרת תפקידה השתתפה בעשרות מעצרים וסיורי גבולות בגזרת יהודה ושומרון. סיפרה על כך אימה: "בזמן שאור הייתה בגדוד, היא שירתה תקופה ארוכה בחברון, בחווארה, ודאגנו לה מאוד. רציתי שבהמשך השירות תשרת בתפקיד הדרכה, ותעביר לטירונים את כל הידע שלה".

ביולי 2023 קודמה אור לתפקיד סגנית מפקד פלוגת טירונים בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) של פיקוד העורף, הממוקם בזיקים, על גבול רצועת עזה. היא נהנתה מהתפקיד, אהבה את החיילים ודאגה לכל אחד ואחד מהם.

במהלך השירות הצבאי הייתה בזוגיות אוהבת עם רז.

השיר האהוב על אור היה "עיר מקלט" של הזמר שילֹה בן סעדון, ובכל פעם שהאזינה לו התרגשה עד דמעות. השיר מספר על זוגיות המהווה מקום מבטחים, ואלה חלק ממילותיו: "תמיד את מטיילת לי רחוק מדי, / עזבי את מה שאת עושה ותתקרבי אליי היום. // דברים יפים באים לאט, / תמיד אהיה לך עיר מקלט".

בזמן שנותר לה עד סיום שירות הקבע שאפה אור להמשיך במסלול הצבאי ולהיות מפקדת פלוגת טירונים בבא"ח. אחרי השחרור מצה"ל תכננה טיול ברחבי העולם, ובעיקר רצתה לבקר ביפן. היעד הבא היה ללמוד רפואה באוניברסיטה, ולחבריה סיפרה על חלומה להיות רופאת ילדים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עשרות מחבלי חמאס חדרו באותו בוקר לאזור בסיס זיקים דרך פרצות בגדר המערכת ודרך הים, באמצעות סירות שהגיעו לחוף זיקים. בבסיס שהו אז תשעים טירונים שהתגייסו בסך הכול חודש וחצי קודם לכן, ארבעה-עשר חברי סגל, ובהם אור, וכמו כן כמה אזרחים, בני משפחה שהתארחו בבסיס לרגל חג שמחת תורה.

עם האזעקות הראשונות התפנו הטירונים והאזרחים שבבסיס למרחב המוגן. כעבור שעה, ב-7:31, כשהתקרבו אל הבסיס עשרות מחבלים, החליטו אור ושאר חברי הסגל לתפוס את מקומם של הטירונים שנותרו בעמדות השמירה, ושלחו גם אותם למרחב המוגן. כשהם חמושים ברובי אם-16 בלבד איישו חברי הסגל את העמדות הקדמיות בבסיס, והתכוננו להדוף את המחבלים שניסו לחדור אליו משלושה כיוונים כשבידיהם רובים, רימוני רסס ורקטות אר-פי-ג'י. בקרב גבורה שנמשך כחמישים דקות חיסלו הלוחמים עשרות מחבלים, והצליחו להדוף אותם משערי הבסיס. בלחימה נחושה ובאומץ לב עילאי הצילו אור וחבריה את חייהם של תשעים טירונים וכשלושים אזרחים, בהם אלה שנמלטו מחוף זיקים ומצאו בבסיס מחסה, ומנעו מהמחבלים להתקדם לעבר ערים וקיבוצים באזור.

בקרב העיקש שניהלו בבסיס נפצע אחד מאנשי הסגל, ואור החליטה ביוזמתה לפנותו תחת אש. היא הורתה לאחד מחבריה לפתוח באש כבדה כדי לחפות עליה, ומיהרה אל הפצוע. במהלך החילוץ הנועז נורתה על ידי צלף ונהרגה במקום. יחד איתה נהרגו בקרב על הגנת הבסיס שישה חברי סגל וטירון.

סגן אור מוזס נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת עשרים ושתיים בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותירה הורים, אחות ואח.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סרן.

ספדה לה אימה: "כל כך הרבה אנשים אוהבים אותך. החיילים שלך גאים להיות 'החיילים של מוזס'. הם אהבו אותך כמפקדת, כחברה, כאחות, ואפילו כאימא שלהם. וואו, אורי, יש לי מלא נכדים ממך, מלא נכדים. אני כל הזמן מקבלת שיחות והודעות על כמה אנשים הצלת וכמה עשית באותו היום בזיקים. אורי, אני מנסה להנציח אותך ולספר לכולם את הסיפור שלך ושל חברים שלך. קשה לי לנשום כשאני כותבת לך… קשה לי, אורי, קשה לי ממש בלעדייך, בלי הטלפונים שלך, בלי ההודעות הקוליות שלך, בלי התלונות שלך על הצבא ועל הבסיס, ושנייה אחרי זה את שואלת אותי מה דעתי אם תחתמי עוד שנה. רצית להיות מפקדת פלוגה, רצית להוציא לוחמים שלך כמפקדת פלוגה, ועכשיו את מלאך, מלאך פרטי שלנו. אז אורי, תשמרי עלינו מלמעלה, מלאך שלי, ותעשי את כל מה שחלמת לעשות, עכשיו שם למעלה. אני כאן אנציח אותך לעד. תודה, אלוקים, שבחרת בי לגדל, לחנך, לטפח אותך, ולך, אורי, תודה שבחרת בי להיות לך אימא. אוהבת אותך, ילדה שלי, האור שלי, הגאווה שלי, האהבה שלי, ובטוחה שאנחנו ניפגש בסוף".

ספד לה אביה: "אור, לא שוכח את היום האחרון שלנו. לקחתי אותך לבסיס בזיקים ביום שישי, יום לפני הקרב של חייך, וכשהגענו לבסיס ירדתי מהרכב חיבקתי אותך וראיתי איך את נכנסת לשער הבסיס ונעלמת לי. לא ידעתי שזאת הפעם האחרונה, שככה ניפרד לעולם. אור, אני יודע שנלחמת בגבורה ודאגת כמובן לחיילים שלך וחבל שזה נגמר ככה, את הגיבורה שלי. אור אני מאוד מתגעגע לקול שלך, לחיוך שלך המתגלגל, למבט שלך. היה לך משפט קבוע מתי שהייתי חופר לך 'אבא תירגע תנשום'. אור, שישה חודשים שאני לא מגהץ לך את מדי הא׳ וזה כואב. אור, החברים שלך מבית הספר ומהצבא לא מפסיקים לבוא אלינו, מדברים ומשבחים אותך מה עשית בשבילם, כמה עזרת להם ועודדת אותם ללכת לקורס פיקודי, כמה דאגת לחיילים שלך. המון סיפורים שהשאירו אותנו המומים. אור, אני מבטיח לך שלעולם לא נשכח אותך, את בליבנו לעד, בכל מקום תמיד נזכור אותך ונדבר עלייך וננציח אותך".

רז, שהיה בן זוגה, ספד לה: "אני זוכר את השיחות בשעות המאוחרות של הלילה. סיפרת לי שהחלום שלך הוא להיות רופאה ולהציל ילדים. ידעתי שאת מתכוונת לכל מילה, ועשית את זה. הצלת ביחד עם הסגל המופלא שלך ילדים בני שמונה-עשרה שהמדינה בחרה בהם להיות לוחמיה. אני זוכר איך התרגשת מהדמויות, מהריקודים ומהסיפורים כשהיינו בדיסנילנד. הפער בין הקצינה הכריזמטית שברגע נהייתה לנערה מאושרת הדהים אותי. לימדת אותי על נסיכים ונסיכות, אגדות ואהבות. אמרת לי שתמיד הסוף יהיה טוב, אבל האגדה נהפכה לסיוט. אני זוכר כמה אהבת ודאגת לחיילייך, אהבת אם אמיתית. נפלת כשרצת כמה פעמים מול אש מחבלים כדי לחלץ חייל פצוע. ידעת שאת עלולה להיהרג, ובכל זאת שמת את עצמך לפני האחר – כמו שעשית כל חייך. רציתי להגיד לך תודה שהיית האדם שתמיד יכולתי לסמוך עליו, ובעיקר תודה על התקופה המאושרת בחיי. הבטחתי לך שתמיד אהיה לך עיר מקלט, אבל אפילו להגיע אלייך לא הצלחתי. מצטער מאוד. בתקופה שלפני המלחמה היית האדם המשמעותי בחיי. מאז המלחמה אני מתייעץ איתך הרבה, ולא תמיד את עונה לי. את בטח בגן עדן, אני מקווה שמאושרת ושלווה. מחכה שניפגש. מתגעגע ואוהב".

סגן רוני מונתה לסמ"פ אחרי נפילת אור, וכך אמרה: "נכנסתי לנעליים גדולות של מישהי שהייתה דמות להערצה. אני ממשיכה אותה, לא מחליפה אותה. אור תמיד רצתה לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר, והתחושה היא שאני לא יכולה לפשל".

אור מונצחת בדרכים רבות:

מיגונית על שמה נחנכה במרכז המסחרי ברובע א' בעיר אשדוד.

ספר הפטרות לעילוי נשמתה הוכנס לבית כנסת באשדוד על ידי החזן חן גדקר.

בט"ו בשבט תשפ"ה (פברואר 2025) הוכנס לבית כנסת ספר תורה על שם אור, באדיבות בעלי רשת "שופרסל".

יוכי, אימה, מספרת את סיפור חייה של בתה בפני קהלים שונים, ובהם תלמידי תיכון מקיף ג' שבו למדה, חיילי הפלוגה שבה שירתה, והמשתתפות בכנס לרגל יום האישה באשדוד.

ב-17 באפריל 2024, יום הולדתה העשרים ושלושה של אור, התקיים ברצועת החוף של אשדוד מרוץ לזכרה. למשתתפים במרוץ חולקו חולצות, צמידים וסיכות להנצחתה. על החולצות נכתבה האימרה "תחיה כאילו תמות מחר, תלמד כאילו תחיה לנצח", המייצגת את דרכה של אור. "אור אהבה לרוץ", אמרה אימה, "ואני מקווה שנצליח לקיים את המרוץ כל שנה, וכך כל שנה היא תרוץ איתנו".

חיילי גדוד "תבור" של חטיבת החילוץ וההצלה בפיקוד העורף יצאו לריצה על שפת הים של אשקלון לזכר שבעת הנופלים בבסיס זיקים, ובהם אור.

ניווט לזכרה של אור התקיים במסגרת קורס מפקדים של משמר הגבול, ביוזמת בן דודה.

בפורים תשפ"ד נערך מבצע משלוחי מנות לזכרה של אור.

במיזם הנצחה מקוון של עיריית אשדוד, "טעם של געגוע", הוצג מתכון לתבשיל תפוחי אדמה פיקנטי בסגנון הודי, שהיה אהוב על אור. מיזם זה כולל מתכונים של נופלים ונרצחים מבני העיר.

במסגרת המיזם "גיבורי ישראל", המנציח חללי צה"ל באמצעות בובות מיניאטוריות בדמותם, עוצבה בובה של לוחמת-על בדמותה של אור.

דף לזכרה, remember_ormoses, הוקם באתר אינסטגרם.

הוריה שוקדים על הקמת אנדרטה לזכרה בחוף הים של אשדוד, שבו אהבה לבלות.