אופק ארביב

בנם של אילנה וניסים. נולד ביום א' בשבט תשס"ב (14.1.2002) בירושלים. אח צעיר לשניר, משי ובר.

אופק (פוקו) גדל והתחנך בירושלים. ילד שובב, מלא חן וקסם ששבו את ליבם של כל מי שפגשו בו. למד בבית הספר היסודי "תל"י מזרח פסגת זאב" ומכיתה ז' עד ט' למד בתיכון "טדי קולק".

בהיותו בן שש נפרדו הוריו, ומאז התגורר עם אימו ועם אחותו בר. אימו נישאה שוב והבנות של בן זוגה, טל ושחר, היו עבור אופק אחיות לכל דבר.

אופק התנסה בתחביבים רבים, בהם צילום ואגרוף תאילנדי, אהב להאזין למוזיקה ועסק באימוני כושר גופני. הוא אהב ים, טבע וטיולים, ולעיתים קרובות ישב בטיילת של בת ים בשעת שקיעה. במהלך התיכון טייל רגלית בשביל ישראל עם חבריו.

אדם משפחתי וחם, שמר על קשר קרוב עם אֶחיו ועם הוריו. כן היה חבר טוב ונאמן לחבריו, שהיו רבים ומגוונים. בקלות התחבר לכל אחד.

בלט בחיוכו ובאנרגיה הגבוהה שלו, שמח בחלקו והיה "הלב בכל מסגרת", כפי שתיארה אחותו בר. רומנטיקן מטבעו. נגע באנשים רבים והתאפיין בנתינה, שבאה לידי ביטוי בתרומה כספית, בעזרה לזולת ובהגנה על החלש. כך למשל עזר בילדותו לילדים שסבלו מהצקות, ובאוגוסט 2023 גייס תרומה של אלפי שקלים למשפחה נזקקת. "לא היית מבזבז דקה ביום מבלי לחשוב מה הלאה, מה עכשיו אני לומד, על מי עכשיו אני משפיע, למי עכשיו אני עוזר", תיארה אחותו שחר.

בסיום התיכון הצטרף למכינה הקדם צבאית החצי-שנתית "ירוחם" עם שניים מחבריו הטובים. בתקופה זו במיוחד הפגין יכולת מנהיגות, כריזמה, עוצמה ושאפתנות, השפיע לטובה על חבריו ודרבן אותם להתמיד. אופק קיווה שההשתתפות במכינה תסייע לו להתמיין ליחידה מובחרת בצבא ולאחר מכן להתקדם לקצונה. במכתב לעצמו כתב: "אני מאמין ומאחל לעצמי שאגיע למקומות טובים רק בדרך של עבודה קשה והתמדה ודבקות במטרה … בכל חיל ומקום ותפקיד שאהיה, אני אתן כל מה שאפשר והכי טוב, לא משנה כמה קשה וכמה באסה … בעבודה קשה מגיעים לתוצאות טובות. לא משנה כמה קשה, זה לא סיבה לוותר. תוכיח לעצמך מי אתה באמת. תמיד תישאר נאמן לעצמך".

ביום 4.4.2021 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "פתן" (101) של חטיבת הצנחנים בחיל הרגלים. הוא הביע שביעות רצון מהשירות הצבאי וחש שההגנה על המדינה היא זכות. עם גיוסו נפתחה קבוצת "ווטסאפ" משפחתית שנקראה "יומן מסע הטירונות של אופק", ובה תיעד את חוויותיו מדי יום בהקלטה. מלבד זאת הכין לעצמו יומן אישי של הקלטות. בפעם האחרונה הקליט את עצמו בקיץ 2023 ובדבריו ניסה לעודד את עצמו לקראת המשך ההכשרה בצבא. "אתה זוכר למה אתה פה. זו זכות. את העוצמה, את הכוח, למה ציפית, למה חיכית, מה רצית לעשות – אתה לא שוכח את זה … לא לוותר. גם עכשיו הכי קשה … עכשיו צריך לתת את ה'פוש' האחרון, להרים את כולם … יאללה ארביב, תן בראש". בדיעבד ראתה משפחתו בדבריו מעין צוואה.