אביתר אוחיון אבוקסיס

"תהיה רגיש למה שקורה סביבך, ותושיט יד כשצריך"

"במקום שאין אנשים תשתדל להיות איש"

יסמין אוחיון אמא של אביתר אוחיון אבוקסיס מספרת

אביתר נולד בירושלים, הבכור לששת אחיו.

כבר כשהוא נולד, היה ילד יפה תואר ומיוחד במינו. מוכשר מאד, אהב לצייר, לפסל, בהמשך היה מבשל מדהים. היה לו כישרון אינסופי. היה מצחיק וחקיין. טוב הלב והרגישות לאחר היו משהו יוצא דופן. החברים שלו אמרו שהמניע שלו היה תמיד אהבה. גם כשהוא היה כועס הוא היה אכפתי באופן לא רגיל. לא היה עובר לידו עוולה למישהו אחר. הלב שלו היה כל כך גדול ורגיש, הוא לא יכול היה לעבור לסדר היום כשלמישהו עשו רע.

הוא היה 1.87, לא היה מרביץ אף פעם. פיתח רגישות לאחרים.

כשהיה במכינה בדרך אחרת בישוב אשלים בדרום, סגנית ראש המכינה אמרה לי תקשיבי. לא  היה מצב שאני נשארת לבד, כמו שאר החניכים, הוא תמיד היה נשאר איתי עד שהייתי מסיימת להחזיר הכל למקום.

היא לקחה על עצמה את התכונה הזו שלו, וליוותה אותנו בשבעה. היתה מגישה ומסדרת ובסוף היום היתה שוטפת והולכת הביתה. הייתי רוצה שימשיכו את התכונה הזו שלו.

הוא היה נהג אמבולנס בשנה האחרונה שלו.

מספרים בפלוגה שלו – הוא היה עושה את המשימה לא 100% אלא 120%.

כשהיו צריכים להביא מבוקשים, היו לוקחים אותו עם הזאב. הוא היה לוחם בנשמה שלו. היה לוחם צדק בחיים שלו וגם בצבא היה נפש של לוחם. המג"ד סיפר שהוא לא מכיר טוב את כל החיילים. אבל את אביתר אי אפשר שלא להכיר. החינוך, מאור הפנים.

כשלמד שנתיים בתיכון בים המלח, הגיע בחור שהעיד על עצמו שהיה חלש ורזה, והדמות הראשונה שראה זה של אביתר, הגבוה, החזק. נראה ענק אבל עם עיניים טובות. אביתר ישר אמר לו "אחי, ברוך הבא, מה נשמע"? ומאז לא עזב אותו. הוא אמר שאת 3 השנים שעשה שם היו בזכות אביתר. :"אני עשיתי תהליך עם עצמי, אף אחד לא הסתכל עלי, לא הרגיש אותי. מי שנתן לי כוח להמשיך ולעשות תהליך עם עצמי – זה אביתר."

היה בשלן מטורף. היה משקיע בבישולים לחברים.

אביתר היה בן אדם. גם בתור ילד. היה דעתן ולא יכול לסבול שקר. אבל אם טעה, מגיל קטן היה מודה ומצטער. ידע לבוא ולהתנצל. היה קאוצ'ר, היה מקשיב לחברים עד השעות הקטנות של הלילה. מספרים חברים לכל אורך החיים גם כשהיה קטן – "הוא היה מקשיב לי, רואה שאני עצוב, עד שלא היה מוציא ממני חיוך, לא היה עוזב אותי".

סיפורים שחזרו על עצמם.

המכתבים שלו מרגשים ברמות. מתחיל בהעצמה, ניגש לנושא המכתב ברגישות אין קץ, מתנצל אם פגע, ובסוף מחזק. מאד רגיש בכל מה שעושה כלפי הזולת.

זה ניגוד. כי מצד אחד היה מאד מאד רגיש ומצד שני ממש חזק וסוחף אחריו. דואג שתהיה אוירה שמחה.

התגרשנו כשהוא היה ב 12, לא היה לו אבא הרבה שנים, זה היה משבר, אבל הוא לא ויתר לעצמו. זה מוטו בחיים שלו. הוא גם ידע לקבל עזרה כדי לחזק את עצמו.

זה היה ילד שאני מכירה אותו כמו שאני מכירה את עצמי. מגיל קטן התחברנו מאד כי הוא היה ילד שכל הזמן פותח את נבכי נשמתו בפניך. היה לנו חיבור מיוחד. הוא היה פתוח, מדבר, משתף. החיבור הוא עמוק.

נשמה מיוחדת ענקית שחיה בשביל הזולת. זה היה אצלו טבעי. כך הוא היה.

אביתר נולד בבית. לפני שהוא נהרג, אמרתי לעצמי, לא סתם הוא נולד בבית. הרגשתי שהיתה כאן נשמה מיוחדת שהיתה צריכה לבוא בדרך מיוחדת לעולם. כשהוא נולד נגנו גיטרה, היה קסום.

המכינה שלו באה מהרגע שהודיעו, והיו איתנו לכל אורך השבעה, לא עזבו אותנו. הוא השאיר להם מורשת של עצמו והם ממש לקחו את זה הלכה למעשה.

סיפור נוסף: הגיע אלי בחור מההכשרה שלו שהיה איתו בפלוגה בגולני. ואמר שכשהם שיתרו ביחד, היה איתם בחור חלקלק שקצת היה מתחנף לסגל ובקבוצת וואטסאפ היו מסתלבטים עליו ויורדים עליו. אביתר החליט לצאת מהקבוצה. הוא סיפר לי – מתוך 90 חבר'ה היחיד שכתב לי הודעה זה אביתר. ביקש ממנו סליחה, "אני אוהב אותך אחי היקר."

הגימטריה של אביתר = תרי"ג מצוות.

מלו אותו ביום ה – 13 כי היתה לו צהבת. הסנדק שלו היה הרב עובדיה.

השבעה היתה ב-ג' חשוון שזה יום הפטירה של הרב עובדיה זצק"ל. לקח אותו איתו למעלה.

הלועזי ה 7.10 זה תאריך הפטירה של הרב עובדיה בלועזי.

מדהים לראות איך בחרו אותם בפינצטה. כל כך הרבה

שירותו הצבאי

אביתר התחיל בגדוד 13 של גולני. לקראת סוף הטירונות נפל מהמסלול בגלל בעיות ברכיים. והם הצטערו וגם הוא אבל המשיך בגדוד 51 בתור נהג אמבולנס. זה מה שעשה ביומו האחרון. בחודשים האחרונים החזיקו קו בכיסופים בעוטף.

הצטרפות למיזם של המשפחה:
הקמת גינה לזכרו בארמון הנציב בשיתוף הקרן הקיימת, עם טרסה של ירקות ומטבח חיצוני, במקום בטבע. עם מעגלי שיח שאפשר שם לפתח את הרגישות לזולת.

הצטרפו לבניית הגינה – יום ההקמה יפורסם בקרוב. ניתן להירשם לפעילות.