שמואל גד רחמים
- בן 31 בנפלו
- תאריך לידה: כ"ט באייר תשנ"ד
- 10/05/1994
- מקום מגורים: גבעת זאב
- תאריך נפילה: י"ז בתשרי תשפ"ו
- 09/10/2025
- בגבעתי
- למד ב: בישיבת "אור תורה"
מעשה מאפיין שלו
רוצה להנציח את שמואל גד רחמים?
מלאו פרטים כאן!
מכירים את החייל?
אנו בארגון ״למלא את החלל״ רוצים לעדכן עוד פרטים של גיבורי חרבות ברזל.
אנא שלחו לכאן כל פרט שיכול לסייע לעדכון האתר.
סיפור חיים
בנם של ענת ויצחק. נולד ביום כ"ט באייר תשנ"ד (10.5.1994) בגבעת זאב.
שמואל גדל בגבעת זאב הסמוכה לירושלים בבית של ערכים, מסורת, אהבת אדם וחיבור לעם ולמדינה. כבר מילדותו בלט באישיותו הערכית, ברגישותו ובשאיפתו המתמדת למצוינות, ללמידה ולתרומה לחברה הישראלית.
שמואל התחנך במסגרת תורנית ביישוב מגוריו, ואת לימודי החטיבה והתיכון עשה בישיבת "אור תורה" שבירושלים. בשנים אלו העמיק את עולמו הרוחני והערכי, והניח יסודות איתנים לעתידו.
משסיים את לימודיו התיכוניים פנה ללימודים במכינה הקדם-צבאית "עז שלמה" שביישוב הקהילתי-דתי מרכז שפירא במישור החוף הדרומי. ההחלטה לדחות את גיוסו לצבא וללמוד במכינה נבעה מתחושת שליחות ומחויבות לחברה הישראלית ומרצון להכין את עצמו באופן מיטבי לשירות הצבאי.
בסיום לימודיו במכינה התגייס לצה"ל ושירת בחיל הרגלים, כלוחם לוט"ר בחטיבת "גבעתי".
לאחר שחרורו מהצבא פנה שמואל ללימודים אקדמיים. הוא למד לימודי תואר ראשון בהנדסה כימית באוניברסיטת אריאל, ובהמשך למד לימודי תואר שני בהנדסת חומרים בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. אהבת הלימוד, הסקרנות והדייקנות שאפיינו אותו כל חייו באו לידי ביטוי גם בלימודיו באוניברסיטה, והוא היה סטודנט אהוב ומוערך בקרב הסגל וחבריו ללימודים.
אחרי לימודי התואר הראשון שמואל עבד בחברת ההייטק "סולאראדג'", שם בלט כמהנדס מבריק.
לצד רצינותו שמואל היה גם שטותניק ומלא בשמחת חיים. הוא אהב את חבריו ואת בני משפחתו, ועל פניו היה נסוך דרך קבע חיוך רחב. בכל מקום שאליו הגיע הביא עימו אור ושמחה. החברות הייתה עבורו ערך עליון, ומתוכו נבעה תחושת אחריות כלפי כל אחד ואחד שנקרה בדרכו ולחברה כולה.
סיפור הנפילה
יום 7 באוקטובר 2025, במלאת שנתיים בדיוק למלחמה, נפצע שמואל מפיצוץ של רימון במוצב בח'אן יונס. הוא נפצע באורח קשה, ויומיים אחר כך נקבע מותו.
שמואל גד רחמים נפל בקרב ביום י"ז בתשרי תשפ"ו (9.10.2025). בן שלושים ואחת בנופלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.
ביום הלווייתו של שמואל שבו אחרוני החטופים אל ביתם. ספדה לו אימו: "שמואל שלי, ילד אהוב, האור שלי, אני עומדת כאם ולא
מאמינה שאני נפרדת ממך. כל מה שאני רוצה זה חיבוק אחד, שיחת טלפון. חיים שלי, השארת לי חלל גדול, קשה לי להאמין שלא אקבל ממך עוד שיחת טלפון, ותיכנס הביתה באנרגיות שיא וחיוך ענק על פניך היפות, כאילו לא חזרת מלחימה קשה בעזה. תמיד אמרת לי 'אל תדאגי אימא, אני שומר על עצמי'. ילד אהוב שלי, אני לא מאמינה. מהיום הראשון בשבעה באוקטובר יצאת והבטחת שלא תפסיק להילחם עד שאחרון החטופים יחזור. כל כך סימבולי שבשבעה באוקטובר האחרון נפצעת, והיום – החטופים חוזרים, ואתה לא זוכה לרגע הזה שלמענו נלחמת".
ספד לו אחיו אלי: "אח יקר שלי, אהבה שלי, קרן האור של אימא ואבא, הלוואי שהקדוש ברוך הוא יאחד את כולנו גם ברגעים שהם לא כאלה. ילד יקר, נסיך שלי, אהבתי אותך יותר משאהבתי את עצמי, כל הזמן אבא שאל אותי 'איך שמואל? רק תראה שהוא בסדר'. חיים שלי, נסיך שלי, עולם, החטופים חוזרים ואתה לא רואה את זה. זה מה שחלמת. אני מבטיח לך להיות חזק תמיד, אני אוהב אותך מאוד".
ספדה לו עדן אחותו: "הכי יפה, הכי טוב, הכי חכם. הכי טוב מכולם. הלב הטהור שלך ילווה אותי לנצח.
צורחת לעולם את הקדושה שלך שלנצח תהיה חלק ממני. החטופים חזרו, משאלת ליבך התגשמה. תנוח על משכבך בשלום".
עדיאל אחיו ספד לו: "שמואל אחי הקטן והאהוב. אתה קטן ממני בשלוש שנים וגדול ממני בהכול. את מסלול חייך עשית יותר טוב ויותר מרשים, בכל התחומים מצטיין בלימודים, מיד עם הגיוס יצאת למ"כים, מוקדם מהרגיל לוחם מהשורה הראשונה, ולימודי תואר ראשון ושני עבודה בהייטק – תמיד היית בולט בכל תחום שבו עסקת.
תודה שלימדת אותי ענווה פשטות והתמדה. נפלת בעת מילוי תפקידך למען החטופים ועם ישראל.
נוח על משכבך בשלום נצחי, ואנחנו זכינו בך. תשמור עלינו מלמעלה ותחזק אותנו. לנצח אחי אזכור אותך תמיד".
דמותו של שמואל, נועם הליכותיו וצניעותו ממשיכים להאיר את דרכיו של אוהביו, ומורשתו חקוקה בלבבם לעד.
לזכרו הופקה מדבקה עם המשפט "העיקר שיש לנו האחד את השני", משפט ששמואל נהג לומר לחבריו ביחידה ביציאה למשימות מיוחדות ובסיומן.
בחברת סולאראדג' בה עבד שמואל נקראה מעבדה חדשה שהוקמה על שמו.
קישורים
חללים נוספים
