רועי בית יעקב ז"ל
- בן 22 בנפלו
- מקום מגורים: עלי
- תאריך נפילה: ז' תשרי התשפ"ה
- 15/05/2024
- תפקיד: סרן
- בחטיבת הצנחנים
מעשה מאפיין שלו, שאפשר להמשיך לעשות להנצחתו:
מעשים לבחירה
הארת פנים
הענקת תשומת לב
הצעת עזרה
השקעה בכיבוד הורים
התנדבות במסגרת אישית
פעולות למען צדק חברתי
רוצים להצטרף "להנציח למעשה" לרועי בית יעקב?
מלאו פרטים כאן!
מכירים את החייל?
אנחנו בעמותת ״למלא את החלל״ רוצים להנציח את כל גיבורי חרבות ברזל. נא שלחו כאן פרטי קשר של המשפחה או הפנו אותם אלינו.
סיפור חיים
רועי נולד בו' תמוז תשס"א. הוא מיהר לצאת מהבטן של אמו, וכ-15 דקות לאחר שהגיעה לבית החולים פרץ לאוויר העולם.
קראנו לא רועי, וחלק מזה על שם חברים טובים שלמדו עם אביו במכינה בעלי, ואחד מהם רועי קליין הי"ד, עוד בחייהם.
עד סוף כיתה א', גדל באלון שבות. ילד שמח וסקרן עם חיוך מתוק וממיס לבבות. כשעלה לכיתה ב' עבר עם כל המשפחה לעלי, שכונת 'נוף הרים'. שם למד בתלמוד תורה 'הדר יוסף' והחל לפתח את כישוריו המיוחדים בנגרות ובצילום.
לרועי היתה עין טובה ומיוחדת. היתה לו יכולת מיוחדת לזהות פרטים שלא כולם רואים ולמד לראות טוב שלא תמיד אחרים ראו. כל נושא שעניין אותו, רועי הקפיד ללמוד אותו באופן עצמאי ולהתפתח בו. בכל נושא כזה לא הניח פינה שלא ידע איך לפעול בה במקצועיות, כך בעולם הצילום,כך בעבודות הנגרות, או אחזקת הבית והגינה ופיתוחם.
בתיכון למד בישיבה התיכונית 'אורות הזורעים' וחיבר סביב עצמו חבורה של חברים קרובים ומחוברים עד היום. בתקופה זו התנדב להדריך בסניף בני עקיבא במושבה מגדל, שם פרח ממש, התאהב במושבה וקיבל אהבה מיוחדת חזרה מכל תושבי המושבה.
עם סיום התיכון קבע את מקומו לשנה במכינה הקדם צבאית 'בני דוד' במעלה אפרים, גם שם גיבש סביבו חבורה מדוייקת של חברים והכין עצמו לשירות הצבאי. לאחר שנסיונו להתקבל לקורס טייס לא צלח, הוא התגייס לחטיבת הצנחנים, גדוד 890 " הגדוד הכי טוב בצה"ל".
לאחר קורס מ"כים חזר לפקד על חבריו מהמסלול ושם לאחר שמפקד הצוות נפצע ורועי נשאר המפקד היחיד, ביוזמתו הפך למפקד הצוות והוביל את הצוות בתרגיל חטיבתי וכן בתעסוקה מבצעית. בהמשך יצא לקורס קצינים לאחריו שובץ כמפק"ץ הכשרה של פלוגת ח"ץ בגדוד 202. רועי לא אהב את זה, אבל התאהב בחיילים ואחר כך בתפקיד בכלל.
רועי גייס את חייליו לצה"ל ביום העצמאות תשפ"ג ונפל בראש אותם חיילים שנה לאחר מכן, יומיים לאחר יום העצמאות תשפ"ד.
לאחר שהכשיר את חייליו במשך כמעט חצי שנה, פרצה בשמחת תורה המלחמה, רועי קפץ מהבית עם אביו למלחמה, והמשיך לעיר שדרות. שם ובבארי נלחם בימי המלחמה הראשונים. בהמשך נכנס עם חייליו לעיר עזה ונלחם איתם במסגרת גדוד 202 עד שנפל, במשך כ-7 חודשים. זכה להילחם בעזה שכונת רימאל, סג'עיה, חאן יונס, מ.פ חאן יונס וג'באליה.
חייליו של רועי, מהם רבים חיילים בודדים, זוכרים אותו כמקצוען נדיר, מדוייק מאוד, שקט, עקשן, דואג מאוד לחייליו ולוקח אחריות ויוזם בכל הזדמנות. המשפט השגור על פיו "לא משנה מה המשימה, צריך לעשות אז עושים" זה מה שעם ישראל צריך עכשיו.
סיפור הגבורה
ב24 השעות האחרונות של חייו, בעקשנותו ובמקצועיותו הנדירה, חשף פיר מנהרה שהוביל למציאת 7 גופות חטופים שהובאו לקבורה. בבוקר למחרת נהרג המ"פ, גל שבת הי"ד, רועי הוביל את ההתקפה לחילוץ הכוח. מספר שעות לאחר מכן בהיערכות במבנה, נורה עליהם בשוגג פגז טנק. רועי התעשת מייד והבין כי מדובר בירי כווחותינו. הוא מבין כי צפוי פגז נוסף. הוא צועק לחייליו שחשבו שמדובר בהתקפת אויב, "זה לא אר.פי.ג'י, זה פגז" הוא מצליח לדחוף שני חיילים לחדר פנימי (ומציל את חייהם) אך הוא חוזר למקום הסכנה להציל חיילים נוספים. בעוד הוא מניח ידו על חייל נוסף, נורה עליהם הפגז הקטלני והם נהרגים.
דקות לאחר פינוי הנפגעים, שואל המג"ד את סמל הצוות לשלום הצוות והסמל עונה "מה השאלה, אנחנו ממשיכים !". עוד באותו יום הוביל הצוות את ההתקפה הפלוגתית. המג"ד נדהם מהעוצמות וציין כי זו העדות הברורה ביותר לגדולתו של רועי – הצוות שבנה ברוחו ובמקצועיותו.
קישורים
חללים נוספים
