סער מרגוליס ז"ל

בנם של ויקי וסלוין גרשון. נולד ביום כ"ב בניסן תשמ"ו (1.5.1986) בכיסופים. אח למרסל, ביאורה, לאנס, כרמל, ברק, הדסה וסתיו.

סער היה נשוי ליסמין ולזוג שתי ילדות: מיה ותבור.

רב סמל ראשון סער מרגוליס נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושבע בנופלו.

יסמין אשתו של סער מספרת:
סער נולד בכיסופים, יש לו 7 אחים. גם מהורים גרושים וגם אחות אחת מאותו זוג הורים. היה הראשון לעבור ללינת בית כי היה אסתמטי, והוא פתח את השרשרת של לינת בית.

היה ילד שכל כך אהב לאהוב, לחבק, כל הזמן היו עוטפים אותו כי היה חבקן.

גדל להיות קיבוצניק מן השורה. ילד שאוהב לעזור בכל דרך אפשרית.

התגייס ושרת בעוקץ. שם האיכויות שלו התפתחו די מהר. עם זה שהוא היה אסתמטי, התקדם מאד ותפקד כקצין מבצעים בעוקץ. מאד מאד רצה להמשיך במסלול הקרבי אבל  לא יכל בגלל האסטמה. זה ישב עליו כל חייו כי סער הוא איש ביטחון במהותו.

כשהשתחרר ידע שהוא רוצה לעבוד כפקיד ביטחון, בשנים הראשונות שימש כחקלאי, עבד במטע אבוקדו בקיבוץ. ואחר כך עבר לנהל משק של גידול עגבניות באחד המושבים.

הוא היה מלח הארץ, היה אוהב אדם. אדם מדהים עם איכויות בולטות.

כשהיה בן 23 בערך, הציע את עצמו לרבש״ץ הנוכחי לתפקיד סגן רבש"ץ. עבד במקביל גם בחקלאות וגם בתפקיד סגן רבש"ץ. בגיל 25, הפך לרבש"ץ הכי צעיר. מבחינתו זה היה השיא. להגן על הקיבוץ שבו הוא חי.

הראש שלו כל הזמן עבד וחשב קדימה: איך לפתח, איך להגן, איך לשפר. הוא היה מודע ב 100% לאיום הזה שנמצא קילומטר אחד מאיתנו. והוא הקים את כיתת הכוננות הראשונה בכיסופים.

הוא פרח בתחום והתקדם. למד הדרכת לוחמה, עבר קיבוץ קיבוץ ואימן את כיתות הכוננות באיזור ואת כיתת הכוננות של הקיבוץ וגייס המון תרומות לציוד.

כשהקיבוץ השתנה והתארגן לקליטה מבחוץ, היה חשוב לו להעביר את הערכים ולחבר אותם לקיבוץ, מה שהביא אותו להקים מיזם של גינה קהילתית. בנה שם טאבון מבוץ, וכל יום רביעי היה מזמין את כולם להכין יחד פיצות, ואנשים אכן הגיעו. זה הפך למסורת.

בשנה השניה שהיה הרבש"ץ לקח על עצמו תפקיד שלא הצליחו לאייש עד אז, והפך גם למדריך נעורים בקיבוץ. היה חשוב לו להנחיל את הערכים שלו לנוער. אהבת הארץ, החיבור לקיבוץ, והוא היה משמעותי מאד לנערים, הם אלה שבוכים את מותו יום יום.

קשה מאד להעביר את האופי. החיוך, ההומור, הציניות והרצינות, הוא היה כובש. היה סוחף אחריו את כל הקהילה, מבוגרים וצעירים.

בשנה האחרונה עשה צעד, עזב את תפקידו כרבש"ץ, ועבר לעבוד במשרד הביטחון. הוא ממש הגשים את עצמו. כל מה שלא הצליח בצבא בגלל האסטמה, הצליח לעשות באזרחות.

בשנה זו, 11 חודשים שעבד במשרד הביטחון, זיהו את האיכויות שלו ונתנו לו פרויקטים חשובים מאד ברצועה, עבד בקו עזה.

הוא היה טוב לב, ראה תמיד את האחר, תמיד מכבד עם המבוגרים. בתקופת הקורונה היה עורך להם קניות ומביא את האוכל עד פתח הבית. יוזמה אישית קטנה שמעידה על המסירות שלו ועל האדם שהיה.

מיזם: מומחים ללחימה בשטח בנוי שיאמנו לזכרו חברי כיתות כוננות. זה מה שהוא עשה וזה המעשה שנעצר כשנגדעו חייו.

https://www.ynet.co.il/news/article/bjrzreyma