נהוראי לוי אמיתי

נהוראי לוי אמיתי נולד במושב רינתיה, להורים חגית והראל, ואח למתן, איתמר ומאיה.
גדל והתחנך בגן ובבי"ס בנחלים, משם המשיך לישיבת שלהבת בשהם עד כיתה י' ואז עבר לתיכון נחשון בשהם. בתיכון למד במגמות ספורט וביולוגיה וסיים בהצלחה רבה.
נהוראי היה ילד כמו בשיר – יפה הבלורית והתואר, ילד עם עיניים כחולות גבוה וחייכן,
מגיל קטן אהב כדורגל, סקייטבורד, ואת בית"ר ירושלים, כל דבר חדש שניסה לעשות לא ויתר עד שהצליח.
הייתה בו רגישות אין סופית לסובבים אותו, תמיד בבית הכנסת מספרים כמה היה צנוע ושקט.
היה עוזר לאנשים בצניעות בלי שמרגישים.
אחים שלו אהבו אותו והעריצו כל אחד בדרכו:
מתן אחיו הגדול היה חבר לכל דבר. איתמר רצה תמיד להיות כמו נהוראי. ומאיה אוהבת אותו עד אין סוף.
נהוראי היה סמל מחלקה על תקן מ"מ במוצב נחל עוז בעוטף עזה.

אמו כתבה: ״חיכיתי עם הנייד כל השבת לשמוע את הצילצול שלך “או או אתה החיים שלי” ובמקום זה שמעתי את הדפיקה בדלת ברבע לארבע בבוקר יום ראשון ואני לא רצתי לפתוח את הדלת ידעתי שבשעה כזו לא באים סתם “חיים שלי” כך היה רשום השם שלך אצלי בנייד.
נהוראי ילד מדהים שלי, שלא ידע לעשות רע לאף אחד עם חיוך תמיד על הפנים. ילד יפה תואר שלי עם העיניים הכחולות והתמימות שאהב את הצבא ונלחם למען החיילים שלו עד הדקה אחרונה, עד שנפגע ולא יכל לעזור יותר לחיילים שלו. כמה געגוע יש לכל המשפחה איזה חור בלב נשאר לנו עדין מתקשה להאמין שלא תחזור חיים שלי אני עדין מחכה שתכנס ותחבק אותי שיגידו לי שזה טעות שאתה בסדר מחכה שתפתח את החלון בחדר שלי כמו בפעם אחרונה שבאת הבית ותגיד אמא עם חיוך על הפנים ואני רק אחבק אותך שוב ואתן לך מלא נשיקות ואריח שוב אותך לפחות עוד פעם לפחות עוד פעם״

הגר בת הזוג כתבה: ״היה ברור לכולם סביבנו שזאת לא אהבה רגילה, היה שם מעבר. שני ילדים שמתחילים לצאת בגיל 17 לא יכולים להתחבר ברגש ברמה גבוהה כל כך אבל אצלנו זה בדיוק מה שהיה. היה ברור שזה יהיה לנצח. ואני עצבנית על זה, כי לא רק איבדתי את האהבה הכי גדולה של החיים שלי, גם הפסדתי את ההזדמנות לממש את הרצון שלי להיות חלק מהמשפחה המדהימה שהוא הכניס אותי אליה. קיבלתי בזכותו הורים, חגית והראל. מתן איתמר ומאיה בתור אחים. משפחה מורחבת ענקית ותומכת, כל כך אוהבים שישר את מרגישה חלק. הוא רצה להגן עליי, ואני לא רציתי שיגן עליי. האמנתי שהצבא גדול ושמספיק אנשים יוכלו לשמור על שנינו, אבל המציאות גילתה אחרת. אני אמשיך לאהוב אותך לנצח מלאך שלי, תמיד היית, תמיד תהיה. לנצח, כמו שהבטחת״.

ההורים: "שמך נהוראי, כשמך – אור היה בכל מקום שהיית בו, החיוך התמידי שלא נמחה מעל פנייך, העדינות והאצילות שקרנו מפנייך. היו בך עוצמה מחד וצניעות מאידך. אתה דוגמא ומופת לכל הסובבים , זכות גדולה הייתה לנו כהורים לגדל אותך ולאחייך לחיות במחיצתך. תמיד שאפת למצויינות, מילדות היית ספורטאי בכל רמ"ח איברייך, כשחקן כדורגל, באימוניך באיגרוף תאילנדי, כבוגר וינגייט , כמאמן כושר, בכולם הצטיינת.
השירות הצבאי לא היה עבורך רק שירות חובה , הוא היה משימת חיים. הצטיינת בכל השלבים אם כחייל ואם כמפקד, חבריך ופקודיך אהבו והעריצו את החבר והמפקד שאתה. ביום חמישי האחרון לפני ה7/10 קיבלת את פנינו באהבה גדולה ובסבלנות רבה, הסברת לנו על הבסיס למרות העייפות מחוסר בשעות השינה כי לא היו מספיק חיליים. ואתה נהוראי שלנו תמיד נרתמת למלא את מקומם של האחרים, מיד לאחר הביקור המשכת הלאה למשימות הבאות שלקחת על עצמך חדור מטרה ומוטיבציה כהרגלך. נהוראי אתה מקור גאווה עצום בשבילנו, סמכנו עלייך שתמיד תבחר את הנתיב הנכון , שהמטרה שלך היא
תמיד לעשות טוב אם זה למשפחתך, לסובבים אותך ולכל עם ישראל. אנחנו מבטיחים לך כי בכוח האמונה נמשיך קדימה ואת מורשתך ולמרות הקושי נמשיך להילחם ולנצח בעזרת השם".

הונצח בעמוד זיכרון: /https://remember.bio/he/remember_pages/%d7%a1%d7%9e%d7%a8-%d7%a0%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%99-%d7%9c%d7%95%d7%99-%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%93/