בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום ליאב היה בביתו, וכשקיבל את צו ההתייצבות לא היסס לרגע ונסע לדרום. יחד עם חבריו לגדוד סייע בטיהור וזיכוי יישובים ממטענים, ולאחר שהחל התמרון הקרקעי ברצועת עזה השתתף בקרבות, בסילוק מטעני חבלה ומוקשים ובהריסת מבנים ממולכדים ומנהרות. במהלך הלחימה הגיע כמה פעמים לביתו ובכל פעם הרגיע את משפחתו באומרו "הכול בסדר, שטויות" והסביר כי לשם כך התאמן בצבא.

״בשלוותו כשאגתו לביא הוא״ – באזכרת השבעה חבריו מהמילואים הביאו למשפחה ארגז אחסון שעליו כתוב משפט זה המתאר את האדם שהוא. ליאב אדם צנוע, שלא צריך להשמיע את עצמו ולהכביר במילים בשביל שישימו לב שהוא נמצא , הנוכחות שלו פשוט הייתה מורגשת ושליאב דיבר זה היה קורה ברוגע שמלווה בעוצמה ורצינות.

״בכל מקום, בכל זמן תחיה את הרגע עם חיוך.
ללא תנאים, ללא שפיטה, ללא סייג, בשלווה בעוצמה ובשלמות״. – משפט זה מרכיב משפט של החברים מהבית ביחד עם הערכים שעליהם ליאב גדל והאמין. משפט זה מראה על דרך החיים של ליאב ועל מה שהאמין בו.

רב-סמל ליאב סעדה נפל בקרב ביום י"ט בטבת תשפ"ד (31.12.2023). בן עשרים ושלוש וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בטבריה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.