ירון אורי שי

ירון היה יפה תואר ובעל אישיות פנימית קסומה. היו לו תחביבים רבים וביניהם מוזיקה, ספורט ובילויים עם חברים. הוא ניגן בפסנתר, מאז שהיה ילד קטן ועד לכיתה יב'.  הפסנתר והמוזיקה הפכו לחלק גדול מחייו, ולקראת גיוסו לצה"ל הוא קעקע את המפתח המוזיקלי "סול" על ידו השמאלית. לאחר נפילתו בקרב, החליטו כמה עשרות בני משפחתו וחברים שלו להנציח את אהבתו למוזיקה ואת אישיותו המיוחדת על ידי קעקוע של מפתח הסול על ידם השמאלית, בדיוק כמו ירון.

אהבה נוספת של ירון היתה הצופים ובמיוחד שבט "תמיד". ירון היה השראה גדולה לחניכים שלו. הוא היה מדריך אהוב וזכור בשבט כמי שהיה אחראי על מפעלים משמעותיים, הוא נחשב לחבר אמיתי ותמיד עודד את המורל השבטי.

ירון אהד את קבוצת הפועל תל אביב. בני משפחתו מספרים שאצל נוני הפועל תל אביב היתה אהבה שאיננה תלויה בדבר. הוא הכיר את כל שחקני העבר וההווה של קבוצות הפועל בכדורגל ובכדורסל, שמר להם אמונים ובשום מצב לא הביע כעס לא הוגן או ביקורת קיצונית כלפיהם. הוא הלך אחרי הקבוצה לכל מקום בו שיחקה והמשפט שתמיד נהג לומר היה: ״אם זה לא כואב זה לא הפועל״.

​לפני הצבא התנדב ירון לשנת שירות עם ילדי העובדים הזרים בדרום ת"א. הוא זכה שם להערכה רבה ולאהבה גדולה מצד החניכים.

ירון היה אדם חברותי, מישהו שכל אחד היה רוצה להיות בקרבתו. אנשים פשוט התאהבו בו, בשקט שלו, בדרכי הנועם שלו וביכולות ההובלה והמנהיגות השקטה שהפגין. הוא היה החבר המושלם, זה שעושה למען כולם ומוביל את כולם בשקט. הוא גם היה שובב ובעל חוש הומור משובח, אדם שאנשים פשוט אהבו להיות בסביבתו.

לירון היתה חברה, מיקה, במשך ארבע וחצי שנים. הוא מאוד אהב אותה והם היו ביחד זוג יפה ושמח, זוג מושלם. הרבה אנשים חשבו שיום אחד הם גם יתחתנו, כי הם כל כך התאימו זה לזו.

ב 9.12.2021 התגייס ירון לצה״ל והוא התנדב לשרת כלוחם בפלחה"ן סיירת הנח"ל. ירון היה חייל מצטיין וזכה למספר אותות הצטיינות לאורך המסלול המפרך בסיירת. חבריו לצוות סיפרו שהוא היה מנהיג ללא דרגות, החבר שכולם רצו בקרבתו, לוחם ללא חת. בסוף המסלול נבחר ירון לצוות החפ"ק של הפלחה"ן, לאור הצטיינותו כלוחם וכישוריו האנושיים.