יקיר לוי ז"ל

יקיר לוי: "אל תשכח לחייך".

טלי אמו מספרת:
יקיר הוא ילד שני מעשרה ילדים. נהרג בהיותו בן 21.5, אחיו הגדול בן 23, והקטן בן 5.

יקיר גדל בנתניה עד כיתה ג', בכיתה ד' עבר למורשת בגליל התחתון.

היה בבית ספר יסודי בנתניה, עבר ליסודי במורשת. אחר כך עבר לישיבת בני עקיבא בשדה יעקב, אחר כך בחר ללכת למכינה קדם צבאית, מכינת איתן במישור אדומים, שם למד לימודי קודש, חקלאות ועבודת כפיים. אחר כך התגייס לצבא לסיירת נח"ל ושם התקבל ליחידה הרב מימדית של יחידות מובחרות. כמעט סיים את המסלול, כששלחו אותו לקורס מ"כים. כשחזר עזב את היחידה הרב מימדית ונתנו לו להיות ביחידת המרגמות בגולני.

הנצחות: 

ספר תורה לעילוי נשמתו. ספר של עם ישראל. עם ישראל תרם את כל הספר וממשיך לתרום והכסף נכתב בנחת.
פתחנו קבוצת וואטסאפ, שהאחיינית האהובה עליו פתחה ומנהלת. כל יום כ 1000 אנשים חברים בה ומקבלים כל יום חיזוק כדי פשוט להיות אדם טוב יותר לזכרו

התנדב במד"א. היה איש כפיים. אהב לגלוש בים אהב מאד בארץ ישראל אהב מאד לבשל, ולטייל בנחלים. היה אח נפלא מחזק עם האחים. כתב את זה במכתב, כמה חשובה המשפחה הגרעינית. פתח קבוצת וואטסאפ לחברים שלו במכינה שנקראת "תודה" ושם היו כותבים תודה כל יום על משהו טוב שקרה להם. כשהטלפון שלו נגנב כי הנוחבות בזזו את הרכוש, מצאו את הטלפון שלהם במחנה שפאא בעזה, וקיבלנו אותו. ואז מצאנו את הקבוצה הזו. ושם ראינו הרבה פעמים שהחברים כתבו ותודה ליקיר שבזכותו פתחנו את הקבוצה.

אחת הבנות בחבורה שלו, אמרה שהוא ראה אותה לא כל כך שמחה, כמי שהיתה לו רגישות גבוהה לאנשים, ניגש אליה ושאל אותה מה לא בסדר. איך אפשר לעזור.

במקרה אחר שמע שמישהי נפגעה כביכול מיקיר, והוא יזם פניה אליה ודיבר איתה, להרגיע אותה ולבקש את סליחתה, עד שלא מחלה לו לא נרגע.

המקום הזה שנופלים על קידוש השם, יש כאן מקבץ של ילדים עם נשמות גבוהות מאד. זה לא פשוט להגיע למעמד הזה.

הם ממש סיירת מובחרת שם למעלה.
יקיר לא הפסיק לשאול שאלות בעולם החיים שלו.

הוא דואג לנו, לא נותן לנו ליפול, מביא לנו אנשים שאנחנו לא מבינים מאיפה צצו, וכל זה כדי להקל עלינו במסע המאד מאד קשה הזה. ממשפחה מאד מקרבת, דואגת ושמחה למשפחה של שכול. הוא לא נח לרגע.

הילדים האלה הם לא פה אבל הם איתנו כל הזמן. יקיר הוא גדול.

דברים מאד מסתדרים לנו, זה כואב מאד וצובט, זה לא עושה את זה יותר קל. אבל יש כאן ידיעה מנחמת.

היו לו 3 כומתות:
היתה לו כומתה ירוקה של הנח"ל, כומתה אדומה כשהגיע ליחידה הרב מימדית, וכשהיה מ"כ בגולני היתה לו כומתה חומה.

הבן יקיר לי אפרים, הוא הבן היקיר של עם ישראל. לא הספיקה לו כומתה אחת.

כשהיינו בשבעה, ראינו שאין לנו תמונות שלו. מישהו הציע לפתוח קבוצה ואנשים ישלחו שם כל מה שיש להם. סיפרו שהיה מישהו בצבא איתו שהיה מאד שבוז בצבא, ויקיר שלח לו הקלטה מעודדת.

מיזם שהמשפחה שלו רוצה להרים:
להמון חיילים יש משפטים, מישהו אמר שזה הפרקי אבות של הדור הזה. כשאתה אומר הלל הזקן היה אומר זה שייך לדורות קודמים שכמובן יש הרבה מה ללמוד מענקי הדור הזה. היום המשפטים של החיילים שנפלו יש עומק של ילדים וחיילים שפשוט אומרים דברים שאנשים רוצים לקחת וליישם. בויז'ן שלי, אם הייתי יכולה להוציא ספר שיהיה פרקי אבות עדכני של הדור הזה.

ילד טוב, מתחשב מאד. ילד נוח לבריות. שקט. ויחד עם זה היה חבר מאד טוב. חברות היתה ערך עליון. היה אוסף את כולם, דואג למצב הרוח, מצחיק את כולם, להוציא אותם לטיולים ופעילויות. היה לו חשוב לשמור על אוירה. היה מאד אהוב על כולם.

היה אבא ילד של החלשים.

תורת חיים של יקיר,
מצאנו מחברות שהוא כתב הכל. כל מהות חייו (בדיעבד) כדי להכין את עצמו ליום הזה. דברים שלא ידענו, לא דיבר על זה. לא חיטטנו. היה ילד רציני, היה חשוב לו סיירת. לתרום. לתת הכל. מצאנו את הכתבים שלו אחרי שנפל.

רועי כהן – אל תשכח לחייך (לזכר סמ״ר יקיר לוי הי״ד); יקיר לוי הי״ד – ראיון עם אימו, טלי לוי בתוכנית עדן ועודד ערוץ 14