דוד חיים מאיר ז"ל

דוד היה נשוי לענת, אבא לשקד, בן לחיה ויאיר, ואח לאורי, אחיה, נעמה, אביטל, צוריאל וגילת.

גדל בישוב כוכב השחר כילד מתוק מלא כוחות חיים, הוא וספסל הלימודים לא כ"כ אהבו אחד את השני והקשרים של המורים עם ההורים היו צפופים. ילד שנועד לגדולות, וחלק ממסגרות החינוך פחות התאימו לו.

איש עם עיניים טובות וחיוך שתמיד על הפנים. אוהב לטייל בארץ ישראל לארכה ולרחבה, ולהגיע למקומות חדשים, כשהפחד ממנו והלאה.

איש של שירה – הלך ושר, שטף כלים וזימר, טייל ופיזם. הכיר בעל פה שירי ארץ ישראל, ואחד הבילויים האהובים עליו היה ללכת לערבי שירה בציבור, גם כששאר הנוכחים היו זקני ירושלים.

איש של משפחה, שאהב לשחק ולהשתולל עם האחיינים הצעירים, לשוחח עם המתבגרים ולהקשיב בשקיקה והערכה לסיפורי הסבתות. זכה לזוגיות מאושרת עם ענת, ולאחר שנולד בנם שקד, הפך לאבא מאוהב, שנהנה מכל חיוך והתפתחות של שקד המתוק וזכה לגדל אותו שבעה חודשים.

איש של אמת, יושר ודבקות במטרה. התקשה להכיל דברי שקר ועיגולי פינות. תמיד חתר קדימה להשיג מטרות חדשות, ולאחר שהציב לעצמו מטרה הוא לא ויתר עד שהשיג אותה. הרבה ללמוד ולהתפתח בתחומים מגוונים.

איש שנכון לסייע למי שצריך עזרה, בין אם זה להעמיס משהו, לתת עצה או מילה טובה. מפרגן באהבה לכל מכר. עיניו היו פקוחות לסביבה; מבחינות בכלים שבכיור שצריכים שטיפה, פח מלא שצריך להיזרק וכדומה.

איש של פשטות, עושה בשקט, משתמש ביכולות והכישרונות בהם התברך, אבל לא עשה מהם עניין, גם כשהסובבים אותו התפעלו. בפגישות עבודה ובכלל בחיים, לא אהב שציינו את שירותו בסיירת מטכ"ל עם ההילה שמלווה לזה.

בתקופה האחרונה עבד בחברת ברק נדל"ן, והתנדב בעמותת "ידיים" (עמותה שמשפצת דירות מוזנחות של משפחות נזקקות והופכת אותן לראויות למגורים).

על הצבא

התגייס לסיירת מטכ"ל, אהב את השירות ביחידה והרגיש שהוא מממש שם את כישרונותיו ויכולותיו.

התאפיין בדבקות במטרה, יכולות פיזיות טובות ומוטיבציה גבוהה. תרומתו לצוות וליחידה היתה משמעותית מאוד, ובסיום המסלול נכתב עליו שאם הצוות הוא חפיסת קלפים, דוד הוא הג'וקר.

האמין שצריך להשתדל לעשות את הכי טוב ואז עוד קצת, וכך דרש מעצמו.

הנצחה:
אנחנו נאמץ את פרויקט ידיים ונגייס מתנדבים מתאימים לפרויקטים השונים.
המעשים יבוצעו לזכרו של דוד הי"ד.

מעריב; מקור ראשון; מאקו