דביר דוד פימה ז"ל

משנודע לדביר על המתרחשב בתאריך 7.10 , ניהל את הקפצת החיילים מביתם והחל להכין עימם את הטנקים של ההכשרות. בשלושת השבועות הראשונים של המלחמה המתין בדריכות לכניסה לרצועת עזה. עם תחילת הכניסה הקרקעית נמנה עם ראשוני הכוחות המתמרנים ולחם כתף אל כתף יחד עם חיילי גדוד 931 ("שחם") של חטיבת הנח"ל.

בשבועות הראשונים מילא תפקיד כפול: הן כסמג"ד מחוץ לרצועה, והן כמפקד על הלחימה מבפנים. היו אלו שבועות קשים ואינטנסיביים, של יציאות וכניסות חוזרות ונשנות. לאחר מכן, נכנס למשימות לוחמה משמעותיות יותר בתוככי הרצועה.

באחת הפעמים שיצא להתרעננות מחוץ לרצועה, קיבל את הבשורה שהראל החל לעמוד וזכה לשיחת וידאו עם תצוגת תכלית בשידור ישיר. "היו סביבו הרבה אנשים," שחזרה אופק את המעמד המרגש, "אבל הוא יצר סביבו שקט כדי להתרכז בהראל ובשיחה – וזה היה הדבר החשוב ביותר באותו רגע."

לאחר כמה אירועי דו"צ (ירי דו-צדדי) בגדוד 931, החליט, בעצה אחת עם המג"ד, כי שניהם יצטרפו ללוחמים בשטח. הם חילקו ביניהם את הימים, והצטרפו ללוחמים לסירוגין. במהלך המלחמה הציל כעשרים לוחמים ופינה עשרות פצועים, לחם עם גדוד 931 בג'באליה ובשאטי, השתתף בכיבוש מוצב 17 של חמאס ונחל עם הגדוד הצלחות רבות. בריאיון לכתב "ynet" סיפר על הגעגועים למשפחה ועל חילוץ פצועים תחת אש בהיתקלויות. "זו מלחמה, הכול חייב להיות מהיר ומדויק. אתה לא מפחד, לא חושב על שום דבר – רק להציל את מי שאיתך."

בסוף דצמבר, אחרי חמישים יום שבהם לא התראו, נפגש דביר עם בני משפחתו, והספיק להצטלם על הטנק עם בנו הפעוט.

ב-25.12.2023, בשיחה עם המג"ד, זכה דביר לקבל את ההצעה שכה ייחל לה – להתמנות לסמג"ד מבצעית – ובכך קיבל אישור על עבודתו המעולה. כעבור יומיים, ב-27 בדצמבר התקבל מידע משמעותי על חטופים חיים. עת יצאה החוליה הפיקודית ממבנה לאיסוף מידע מודיעיני הם זוהו על ידי תצפיתני חמאס, שהפעילו מטען מרחוק. דביר שהיה בעמדה גבוהה ספג את מרב הפגיעה ונהרג במקום.

רב-סרן דביר דוד פימה נפל בקרב ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (27.12.2023). בן שלושים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין בבית שאן. הותיר אישה, בן, הורים וחמישה אחים. על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "אבא, בעל, בן, אח ומפקד. איש של אנשים. השארת חלל עצום שאף אחד לא ימלא".