אמיר צור ז"ל
- בן 23 בנפלו
- מקום מגורים: ירושלים
- תאריך נפילה: כ"א תשרי התשפ"ד
- 07/10/2023
- תפקיד: סרן
- בסיירת מטכ"ל
מעשה מאפיין שלו, שאפשר להמשיך לעשות להנצחתו:
מעשים לבחירה
ארגון וחיזוק השתתפות בפעולות קהילתיות (שיעורים/מנייני תפילה/ פעולות תרבות/אירועים חברתיים)
הגנה על חלשים בחברה
הפיכת השבת למשמעותית יותר (יום ללא מסכים/ ללא כסף/ חיזוק בהקפדה על מנהגי ומצוות השבת)
חתירה למצוינות והעצמה עצמית
להיות שמח כמשימת יום
לחייך ולהאיר פנים לכל אדם
עבודה על התנהלות בין אישית (שמחה/נדיבות/ מאור פנים/ מניעת כעס/ מניעת עלבון ופגיעה מילולית ופיזית)
הנחלת ערכים (ציונים/ יהודים /מידות טובות)
הענקת תשומת לב
הצעת עזרה
התנדבות במסגרת אישית/קהילתית
התנדבות למען הקהילה ומוסדותיה
לשמח אנשים הזקוקים לשמחה באופן קבוע
פעולות למען צדק חברתי
פעולות קירוב בין רחוקים
רוצים להצטרף "להנציח למעשה" לאמיר צור?
מלאו פרטים כאן!
מכירים את החייל?
אנחנו בעמותת ״למלא את החלל״ רוצים להנציח את כל גיבורי חרבות ברזל. נא שלחו כאן פרטי קשר של המשפחה או הפנו אותם אלינו. למלא את החלל - 052-733-5400
סיפור חיים
אמיר צור נולד ב-7 במאי 2000, בן הזקונים של אסתר ויניב; אח לאיתן, תומר ועופרי. "הוא היה פלא חד פעמי, קורן, מחונן, סקרן ואהוב", סיפרה עופרי. "כולנו ניסינו לפנק אותו, אבל המילה פינוק הייתה רחוקה ממנו מאוד. הוא תמיד דרש מעצמו את המקסימום. עד הקצה".
אמיר גדל בעמק חפר, תחילה ביישוב בת-חפר ובהמשך בכפר ידידיה. לאחר שסיים תיכון עברה המשפחה להתגורר בירושלים. הוא היה תלמיד מצטיין, שאהב מאוד לקרוא. "הוא היה חוזר מהספרייה עם שישה ספרים כל פעם", מספר האב יניב. "גם בבגרותו המשיך לקרוא והיה 'בולע' ספרים". אפילו בתקופות של אימונים קשים בצבא, מספרים בני המשפחה, היה קשה למצוא אותו בלי ספר זמין, קורא כמה עמודים כשיש לו הזדמנות.
אהבת הקריאה ואופקיו הפתוחים של אמיר חברו לקסם האישי שלו, לחיוכו הכובש גם ברגעים קשים, לאהבת הזולת וליכולת נדירה לראות כל אחד, להושיט יד ולעשות זאת בשקט ובצנעה, בלי לשים את עצמו במרכז העניינים. הוא גם היה מהאנשים שמצליחים לראות בכל קושי – הזדמנות.
כילד סקרן נמשך אמיר למגוון רחב של תחומים, מתנועת נוער לחוג כדורסל, מהקמת וטיפוח גן ירק משגשג ועד נגינה על פסנתר. "כשהיה בכיתה ה' הוא התחיל לנגן בפסנתר. כשעברנו דירה, שכנה ראתה את משאית ההובלה, אמרה שיש לה פסנתר ושהיא חושבת שהוא יהיה בידיים טובות אצל אמיר. הפסנתר הפך להיות באופן הכי טבעי הפסנתר של אמיר", מספר יניב. "גם בשבתות שבהן היה חוזר מהצבא הוא המשיך לנגן ולהנות מהפסנתר".
מועדון הניווט עמק חפר, שהתרשם מהנער החרוץ והמסור. "הוא התאהב בניווט והתחיל להשתתף באימונים ובתחרויות על בסיס קבוע. בגיל 13 כבר דורג חמישי בליגה הישראלית של בני גילו", סיפר גולדנר. "כעבור שנה החלטנו לשלוח נציג ישראלי לאליפות אירופה לנוער, ואחרי מבחני מיון בחרנו באמיר מבין מועמדים רבים. תוכנית ההכנה לאליפות כללה שנה אינטנסיבית מאוד – ריצות ניווט כמעט בכל סוף שבוע, מחנות אימונים בארץ ובחו"ל, שינוי תזונתי, מעקב רציף אחר מדדים, פיזיותרפיה. זה היה חשוב לו, והוא לקח את הכול מאוד ברצינות. עד מהרה הוא השתפר, התקדם, והתחיל לנצח בתחרויות מקומיות. בגיל 16 דורג ראשון בליגה ובאליפות החורף ושני באליפות ישראל. בשנים שאחר כך שמר על מקום קבוע בשלישייה הראשונה. הוא גם ייצג אותנו שלוש פעמים באליפויות אירופה. העבודה איתו והעבודה שלו תרמו לקידום הענף בארץ".
אמיר נבחר לאחד מארבעת הנציגים במשלחת הישראלית לאולימפיאדה לתלמידים במדעי כדור הארץ, שהתקיימה ב-2017 בניס שבצרפת. שלבי המיון כללו מבחנים עיוניים, גם על חומר שלא כלול בתוכנית הלימודים, ידע באנגלית ויכולות חברתיות. "הייתה ממש חוויה לראות אותו שם, בסביבה חברתית מאוד אינטנסיבית, ועדיין שומר על קוּליוּת. הוא ידע המון דברים ועשה המון", סיפרה רותם מוטרו, חברתו למשלחת. "המשלחת הישראלית כולה הייתה מוקד חברתי במהלך ימי האולימפיאדה, ואמיר הוביל את זה. לפני המבחנים העיוניים, שזה השלב הכי מלחיץ, הוא כינס את כל המשלחות, סידר עשרות אנשים לחיבוק במעגל, והקפיץ את כולם בצעקות 'אחים! אחים! אחים!', בעברית ובשפות אחרות, אחרי שהסביר להם את המשמעות".
אחר סיום התיכון התנדב אמיר לשנת שירות כמדריך טיולים בניצנה. גם שם המשיך להיעזר ברון בן שלום בנושאים להדרכות שפיתח, וגם שם בלט מבחינה חברתית ומבחינה אישית. "שנינו היינו שונים מאוד בנוף האנושי שם, כי האנשים האחרים היו מאוד מוחצנים, אפילו תיאטרליים. אני שיניתי דברים בהתנהגות שלי כדי להשתלב, אבל אמיר נשאר נאמן לעצמו ולמה שהוא האמין בו", סיפרה רותם מוטרו שהמשיכה עם אמיר גם לשנת השירות. "הוא היה מאלה שעושים הכול ולא מדברים על זה.
סיפור הגבורה
7 באוקטובר 2023, אמיר התייצב מיד ביחידה, והיה בכוח הראשון שיצא לעוטף עזה, בפיקודו של טל כהן. תחילה שלחו אותם לצומת ראם, אך התברר שזו התרעת שווא, ואז הפנו אותם לכפר עזה, הם פגשו שם כוח של יחידת דובדבן, חילקו ביניהם את הקיבוץ, והצוות של מטכ"ל יצא לכיוון חדר האוכל מתוך הבנה שיש שם בני ערובה. בדרך לשם נפתחה אליהם אש מכיוון הפוך.
הם השיבו אש, חיסלו שני מחבלים, ואז הכוח התפצל: חמישה נשארו ברתק, וארבעה יצאו לאיגוף לתקוף את המחבלים. הם נקלעו כנראה למארב של מחבלים אחרים שהיו באחד הבתים, וארבעתם נהרגו: אמיר צור, טל כהן, עילי זיסר והדר קמה.
הם היו בין הראשונים שהגיעו לקיבוץ, בעשר בבוקר, הגיעו בלי הרבה מודיעין ושילמו מחיר כבד. גם כל חברי חוליית הרתק נפצעו בלחימה, אבל כשדיברנו עם אנשי כפר עזה, הם אמרו שהגעת הצוות הזה הייתה הפעם הראשונה שמחבלי חמאס פגשו אויב מיומן, והטבח הנורא בקיבוץ הפך לקרב בין אויב לצבא. זה קו פרשת המים שהציל את הקיבוץ.
אמירי היה בין הראשונים שנכנסו לכפר עזה הם היו בקרב אבוד של מעטים מול רבים מדי, בלי הכנה מודיעינית ובלי אמצעים מתאימים. הם פשוט היו אמיצים מאוד, וחוללו את נקודת המפנה בלחימה בקיבוץ.
הרחבות
תמונות. סרטונים. קישורים
תמונות
קישורים
מתנדבים שלקחו חלק במיזם
| שם המתנדב: | המעשה הנבחר: | תקופת ההתנדבות: | הערות: |
|---|
חללים נוספים
