ביום 19.5.2026, במהלך פעילות בכפר קוזה שבדרום לבנון, נפתחה אש על הכוח שעליו פיקד איתמר. איתמר הסתער בראש חייליו ונהרג מהירי.

רב-סרן איתמר ספיר נפל בקרב ביום ג׳ בסיוון תשפ״ו (19.5.2026). בן עשרים ושבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו אישה, בן, הורים, שני אחים ואחות.

איתמר, כתבו אוהביו, הותיר גם סבתות וסבים, דודים ודודות, חם וחמות, גיסים וגיסות, אחיינים ואנשים ונשים רבים שהושפעו מחיוכו, מעומק מחשבתו, מאופן פיקודו, מהיצירתיות בה היה בולט ומתובנות החיים בהן שיתף את סביבותיו.

איתמר היה איש חולם, איש שמונע מאהבה רבה. אהבה למשפחתו, לארצו ועמו, ליהדות בדרכה חי, וכן ואהבה רבה לפקודיו.

איתמר פיקד ולחם מתוך אהבה ושליחות. איתמר ראה למול עיניו גם במהלך לחימה את משפחתו וכלל ארצו שמאחוריו, ונלחם למען ולשם החיים כאן בארץ.

איתמר האמין בכל ליבו כי עליו ועל דורנו מוטלת המשימה להפוך את החיים כאן לטובים ובטוחים. ושאף להשפיע טוב ולקדם כל מסגרת שלקח בה חלק.

איתמר היה איש חושב, חולם, מתכנן ומבצע. איש שלא פחד ממורכבות החיים, והאמין כי בעזרת עבודה קשה ניתן לגשר על כל פער וקושי.

במהלך חייו איתמר כתב המון. מחשבות, תחושות, רגשות וחלומות. בדרך כלל כתב לעצמו ולרואי אשתו. כעת, כתבו אוהביו, אנחנו מניחים פה חלק ממילותיו של איתמר בשביל לקבל הצצה, ולו הקטנה ביותר לנפש המיוחדת, לראש החושב וללב האוהב של איתמר –

"זמן", נכתב ב-11.8.2023:

"דקה שוב הייתה מצוברחת, לא בדיוק מצוברחת, אולי סתם עצבנית, אבל שוב הרגישה לא בנוח.

אתמול היא דיברה עם שעה, שניסית להסביר לה במשך שעות שזה הכל אצלה, שאין שום מרוץ הדקים. אבל הדקה פשוט לא הצליחה לשחרר, היא תמיד הרגישה שהיא נמדדת על כל שניה, שהיא אף פעם לא מספיקה הכל.

דקה תמיד הרגישה בלב שהיא יכולה יותר, שהיה אפשר להספיק עוד משהו בשנייה האחרונה, שהדקה לידה עשתה משהו טוב יותר, הגיעה למקום נכון יותר.

ובימים האחרונים לדקה יש ימים לבנים, ארוכים מאוד שהיא מנסה להבין האם זה אפשרי לשמוח בעצמה ולרצות יותר .

והזמן בעצמו מסתכל עליה, מחייך ואומר יום אחד או אולי כבר עכשיו היא דקה משמעותית ועבה".

שיר שנכתב ב-17.4.2023:

"כמה קשה זה להקשיב/ אפילו לא לשמוע/ רק להבחין בקולות.

לא ביקשתי לראות/ גם לא לשנות/ רק לשמוע/ גם בלי להבין את החיות.

כמה קשה זה להיות קשוב/ לא להגיב/ לא לדבר/ לתת לגלים לעבור שוב ושוב ושוב .

כמה קשה זה לצמצם/ לא להרעיש/ אבל לא לשעמם/ כן להרגיש.

לשים את הלב/ לא להפנות אצבע/ לדעת איך להניח את הרגל/ ושאני שם עין, לתת לגוף להשתלב.

להביט/ להקשיב/ להיזהר לא לקטוף/ להשאיר הכל כמו שהיה/ ולהיזהר שלא לחטוף.

לראות את המרעולים/ לזהות את הפרחים/ לשמוע את הלבבות/ להקשיב למחשבות.

כמה קשה זה להקשיב/ לזהות בין היער את העצים/ לא ביקשתי לשמוע/ רק להבין ולא להשיב".

איתמר מונצח באתר המועצה האזורית מטה בנימין ובאתר "לזכרם" של ישיבת נווה שמואל.