אושרי משה בוצחק ז"ל

אושרי היה בכור משישה ילדים. בן 22.5, היה מאורס לבת זוגו מזה 5 שנים.

אושרי גדל בשכונת קרית שמואל בחיפה, למד בבית ספר אהרון הרועה, בכיתה ז עבור לפרחי אהרון. בי"ב לישיבה טפחות, בגליל המערבי. הוא החליט שהוא עושה שירות משמעותי וחתם ויתור על המשך הישיבה במסלול ההסדר. במקום לחזור אחרי שנה וחצי לישיבה, המשיך שירות 3 שנים.

עבר מסלול במסגרת נח"ל כלוחם, ואחרי סיום המסלול יצא לקורס למ"כים, ואחר כך לקצונה. ביוני 2023 סיים קורס קצינים. הוא ביקש במיוחד לקבל שיבוץ כצוות לוחם. בסופו של דבר הוא הכשיר צוות לוחמים בשלב האחרון של המסלול ונכנס איתם לעזה.

בכל העולמות בהם היה, נגע בכל מי שהיה סביבו. חברים, התנדבות בעמותת קו לחיים ובתנועת הנוער.

היה מדריך בתנועת נוער עזרא. היה במקום של אכפתיות לאחרים, להתנדב, להיות בנתינה, לעשות מעשים טובים. והכל בחיוך.

כשלמד בישיבה תיכונית לפני שנכנסו לעזה התארס עם בת זוגתו. היום, בדיעבד אנחנו מבינים כמה משמעויות הוא יצר בחיים של אנשים. גם מפנקסים וכתבים שהשאיר. על מנהיגותו, על משמעות של עולם כלל לעומת עולם הפרט. כמו אירוע המלחמה שמשאירים את הפרט בצד.

היה מקפיד להתקשר לסבא וסבתא, כבכור כל הנכדים הלכו בעקבותיו.

אחד מחבריו בצוות סיפר שלא הצליח לעבור חלק מהמסלול, אמר שחייב לעשות ריצה של 3 ק"מ בחמש וחצי בבוקר. לא טריוויאלי. הוא הרגיש מספיק נוח ללכת אליו, למרות שקמים לתפילה, ומניחים תפילין, והוא ניגש לאושרי וביקש ממנו לרוץ איתו. הוא רץ איתו, וכך הבחור עבר את הבוחן ונשאר בסיירת. תמיד היה רץ קדימה, ורץ אחורה למשוך את האחרונים. תמיד ראה את האחר.

היה קורא ספרים בלי סוף. ספר שמאד השפיע עליו היה ספרו של בניה שראל: "שמים ללא חוף".

זה היה ספר שמאד השפיע אליו ובנה לו קומה באישיותו. לקח משם מסירות נפש לעם ישראל.

דברים שכתב אושרי בפנקס האישי שלו בא׳ אייר תשפ״א- יום הזיכרון הראשון שלו בצה״ל:

עוד לא יצא לי לכתוב ביום הזיכרון, בכלל. אבל תמיד היום הזה עושה לי שחורות. עצוב ביום הזה וקשה להתנער מזה במשך כל היום. זה משהו שיטתי. היום לדוגמא בצפירה, עלו לי מלא דמויות, שפשוט רצות עם כל הסיפורים שלהם. זה משהו שהוא לא נתפס. להקריב את עצמך בידיעה שאתה הולך למות, בדוק זה לא מהאדרנלין של המלחמה. הם פשוט ראו צורך, ראו צורך לשים את עצמם כחומה מול כל עם ישראל.

---

מיזם: השתתפות בני נוער במעגלי למידה על הספר של בניה שראל "שמים ללא חוף".

אתר ההנצחה הרשמי לזכרו

בקבוקי יין לזכרו עם ציטוטים של אושרי: ״ואם לתת אז כבר לתת מכל הלב״; ״אנשים קוראים לזה שריטה אני קורא לזה שמחת חיים״; בכל אדם יש משהו מיוחד שכדאי ללמוד ממנו, רק צריך למצוא אותו. זה קשה אני מודה״; ״בשקט ובענוה״

מכתביו של אושרי:

על בסיס ציטוט מטרומפלדור  – "אם אין גלגל, אני גלגל"

"עכשיו יוצא לי לחשוב על איך זה להיות פה דתי. תכלס אני בהתחלה אז לא חכמה אבל אני כן רואה שמשהו משתנה.

 דברים נהיים חשובים לי יותר כמו תפילות שלוש פעמים ביום, כשרות חלק ושמירת שעות בין בשר לחלב אבל הבעיה היא שזה גם לצד השני אני מתחיל להרגיש בנוח עם תפילה ביחיד ומתחיל לקצר בתפילות ומזה אני ממש מפחד…

צריך לעבוד על זה, בציצית אני מחזיק טוב למעט מדסים וקרב מגע שאף פעם לא שמתי.

מעניין איך אני יהיה עוד שנה בסוף מסלול מבחינת הדת. דתי אני כמעט בטוח שיהיה כאילו מן הסתם אבל אבל השאלה היא על מה אקפיד ועל מה לא

לבוא בענווה ממקום ללמוד, אפשר ללמוד מכל אחד, בכל אדם יש משהו ייחודי שכדאי ללמוד ממנו, רק צריך למצוא אותו, בשביל זה צריך להיות סובלני ומכיל לכולם, מודה זה קשה.."