אור כץ

בנם של איריס וירון. נולד ביום ח' באייר תשס"ד (29.4.2004) במעלה אדומים. אח קטן לשירן ולמתן, אח גדול לשקד.

אור גדל והתחנך במעלה אדומים, למד בבית הספר היסודי "צמח השדה" ובתיכון הרב-תחומי "עמל דקל וילנאי".

תלמיד מצטיין, שכשמו כן הוא – הפיץ אור ושמחת חיים בכל מקום בו דרך. חיוכו הכובש, צחוקו המתגלגל, הדאגה, התמיכה, הנתינה והאהבה ללא תנאי היו חלק בלתי נפרד ממנו. כל מעשה שעשה, נעשה בלב שלם, בצניעות וללא ציפייה לגמול, ותמיד אפשר היה לסמוך עליו שיירתם לעזרה.

כך, למשל, מספרת אימו כי לקראת מסיבת הסיום של כיתה ד', תכננה המורה של אור קטע ריקוד בהשתתפות בנות הכיתה. בשלב מסוים, הבינה שהיא זקוקה לרקדנית נוספת, וכיוון שלא הייתה כזו, פנתה לבנים בכיתה, בתקווה שיסכימו לקחת על עצמם את התפקיד. אף אחד לא הסכים – מלבד אור. ביום המופע, נכנס לבמה בחיוך ובריקודים, לבוש כרקדנית עם פאה בלונדינית, וזכה לצחוקם ולתשואותיהם של כל הנוכחים במופע.

אור ראה תמיד את הטוב שבאדם, נהג באדיבות כלפי כל מי שפגש והזכיר לכולם כמה חשוב להימנע מלשון הרע. בצניעותו, בענוותו ובכבוד שרחש לסובביו, נגע בלבבות רבים ויצר קשרים חזקים ומשמעותיים. רגשות חמלה פיעמו בו מגיל צעיר. אימו סיפרה שכשהסתובבה איתו ברחוב וראה חסרי בית, לא פעם נעמד בכאב לידם וביקש ממנה לאסוף אותם לבית המשפחה. ערך האחדות היה יקר במיוחד לליבו, והוא שאף להגשימו בקרב המשפחה, החברים ובקרב עם ישראל.

כשהיה בן שש-עשרה החל להתחזק באמונתו ובשמירת מצוות. הדבר חיזק גם את תחושותיו לגבי הגיוס המתקרב. הוא ראה את השירות הצבאי כשליחות וכחובה קדושה וציפה לרגע בו יוכל לתרום את חלקו בהגנה על העם ועל המדינה.

ב-16.8.2022, מיד עם סיום לימודיו בתיכון, התגייס לצה"ל. הוא שירת כלוחם בגדוד "שמשון" של חטיבת "כפיר" ובמהלך ההכשרה יצא לקורס חובשים.

אור היה חובש קרבי מוערך ולוחם מצטיין, דמות מרכזית ומשמעותית בפלוגה, שמפקדיו ראו בו מנהיג טבעי ואחראי. עבור חבריו לשירות היה חבר אמת, תומך, עוזר ומייעץ, ורבים מהם ראו בו מודל לחיקוי. תמיד פעל מתוך שאיפה להיות הלוחם הטוב ביותר, חתר למצוינות ולא הפסיק ללמוד ולהשתפר.

במהלך השירות קיבל שתי תעודות הצטיינות, בין היתר על תפקודו במסגרת פעילות מבצעית בחברון לאיסוף נשקים ואמל"ח ומעצר מחבלים.

כמו בכל תחנה בחייו, גם בצוות היה ידוע כמי שתמיד נענה בחיוב לכל בקשה ומשימה, ואף לוקח על עצמו משימות נוספות כדי להקל על חבריו ולעזור למפקדיו. הוא מיעט להתלונן ולכעוס, שמר על גישה חיובית, חומלת ואוהבת, והשפיע לטובה על סובביו מעצם קרבתו אליהם. אחד ממפקדיו סיפר שלפעמים, כשהרגיש רע, נהג לגשת לדבר איתו. "רק מלראות את החיוך של אור – העצב היה נעלם", אמר.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המלחמה, הוקפץ הצוות של אור לגבול הצפון, שם שמרו על יישובים והשתתפו בפעולות מבצעיות שונות. במסגרת שהותם באחד היישובים, גייס אור את רב הקהילה על מנת שיעזור לו להסביר לתושבים כמה חשוב להישמע להוראות החיילים, ואמר: "המטרה שלי היא לשמור עליכם, האזרחים, ועל החיילים שלי שיחזרו לאימהות שלהם בריאים בגוף ובנפש. הערך העליון זה החיים".

חודש אחרי פרוץ המלחמה הכיר את שילת, כשביקר בסניף "בני עקיבא" באחד היישובים בצפון. השניים התאהבו ורקמו יחד חלומות רבים ליום שאחרי המלחמה.

אחרי מספר חודשים בגבול הצפון, עבר הגדוד של אור לפעילות מבצעית בחברון, ובהמשך נכנסו ללחימה ברצועת עזה. אור ביצע את תפקידו במקצועיות ובגבורה, והיה נחוש להגן על המדינה, לפעול להצלת החטופים ולשמור על חבריו. "אם יקרה לי משהו", אמר, "זו זכות ליפול על קידוש השם בגבורה ולמען המולדת".

שניים מחבריו סיפרו כי הציל את חייהם במהלך הלחימה. אור, בצניעותו הרבה, לא סיפר דבר על כך לאיש מקרוביו ומכריו.

ביום שני, 11.11.2024, במסגרת פעילות מבצעית בעיר בית לאהיה שבצפון הרצועה, נורה טיל RPG לעבר הכוח שלו ופגע בו פגיעה ישירה. אור נהרג במקום.

סמל ראשון אור כץ נפל בקרב ביום י' בחשוון תשפ"ה (11.11.2024). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

אחרי מותו, גילתה המשפחה שהשאיר אחריו ארבע מילים פשוטות, המכילות עולם שלם, אותן ליווה באימוג'י לב: "תהיו בשמחה תמיד תמיד".

אביו, ירון, ספד לו: "אני מספיד את הבן שלי, המלך, ככה קראנו לו במשפחה, האור של החיים. כשנולד קראנו לו אור, אדם שמקרין אור מהרגע שנולד והפך להיות האור שלנו במשפחה. שקט, צנוע ועם כל המעלות הטובות, איש נדיר, תמיד צוחק ועם שמחת חיים, תמיד עם חיוך נצחי על הפנים. כל מי שמכיר את אור ידע שמדובר באדם שמותיר חותם בכל מקום שבו הוא נמצא… הגעגוע אליך יהיה כבד אך גם האהבה אליך".

"תמיד לקחת דברים ברגוע, במעין שקט משרה שלווה", כתב חברו, רועי. "הפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה כשבאתי סתם לסיבוב… התייצבתי בדלת יחד עם יונה, ולראות אותך רץ בבית הזכיר לי כמה אתה באמת אוהב את החברים שלך, ואיך שהצגת אותי למשפחה שלך בהתלהבות כזאת עוצמתית…

"אור, אתה היית מושא להשראה בשבילי… מבטיח לספר את הסיפור שלך לכל מי שרוצה לשמוע, את הסיפור על הבחור הזה שהוא ביישן מהצד אבל לא באמת, כי כשמכירים אותו באמת זוכים להיחשף לשיגעון האמיתי, טורנדו של בן אדם שקוראים לו אור כץ. גיבור ישראל".

משפחתו של אור יזמה פעולות רבות להנצחתו ולעילוי נשמתו, בהן כתיבת ספר תורה והצבת עמדות להנחת תפילין.

תיכון "עמל דקל וילנאי" שבו למד, הקדיש לזכרו את "כוכבי אור 2024" – אירוע בית-ספרי מסורתי שנערך מדי שנה בנר ראשון של חנוכה, ובו מעלים על נס את רוח הגבורה, הנתינה והאור.

בסניף ירושלים של ארגון גמלאי צה"ל נערכה פעילות לזכרו במסגרת אירועי "יום המעשים הטובים 2025". בפעילות נארזו מאות חבילות לחיילים שנמסרו לשישה גדודים, בהם גם הגדוד של אור.

עמוד לזכר אור נפתח באינסטגרם תחת השם remember_or_katz. עמוד נוסף לזכרו נפתח באתר memoriz.plus.