אוריאל סילברמן

אהבתו הגדולה ביותר של אוריאל הייתה לתת עזרה לזולת. כאשר צלצל הטלפון וקריאה לעזרה הדהדה באוויר, במסגרת פעילותו המסורה בארגון "ידידים", היה מתעורר מיד, ללא היסוס, ויוצא אל הדרך, אל האדם הזקוק לעזרה. לא משנה מה השעה, לא משנה מזג האוויר. סיפור אחד ממחיש זאת היטב: באחד מימי הקיץ הלוהטים, לאחר שסייע לאדם שנתקע בדרכו, קיבל אוריאל פחית שתייה קרה כהוקרת תודה. הוא יכול היה ליהנות ממנה באותו הרגע, אך אוריאל, בחוכמתו ורגישותו, ידע שעוד קריאות עזרה בוא תבואנה. הוא שמר את הפחית הקרה, את סמל ההוקרה, והעניק אותה בלב רחב לאדם הבא שהגיע לסייע, ובכך העביר הלאה את מעגל הנתינה והטוב. גם בתחום הקולינריה ניכרה ייחודיותו של אוריאל. הוא היה טבח בחסד, בעל ידע ומקצועיות מרשימים. גם כאשר טעם מאכל שלא היה בדיוק לטעמו האישי, ידע למצוא את נקודות האור, לשבח את המכין על הדברים הטובים, המדויקים והנכונים שבעשייתו. הוא לא הסתפק בביקורת שטחית, אלא ירד לעומקם של דברים, העריך את המאמץ והיצירתיות, ובעיקר – כיבד את האדם שעומד מאחורי המנה. מסירותו של אוריאל באה לידי ביטוי גם בהתנדבותו רבת השנים בקייטנת איל"ן, שם שימש כאחראי על הצוות התפעולי. למרות העבודה הפיזית הקשה והאינטנסיבית, אוריאל לא איבד את הרגישות והאכפתיות כלפי כל אחד ואחת. הוא היה שם בשביל כולם, קשוב לצרכיהם, גדולים כקטנים. דוגמה לכך היא תשומת ליבו לחונך שלא הספיק לאכול בשל עיסוקו בהאכלת חניך. אוריאל, בערנותו הרבה, שם לב לכך ודאג לשמור לו בצד צלחת עם אוכל, כדי שלא יישאר רעב. אהבתו של אוריאל לנתינה התחילה כבר בגיל צעיר. בשנת בר המצווה שלו, שנושאה היה אהבה, הוא יצר קשר קבוע עם ילד בעל צרכים מיוחדים. הוריו של הילד, שנפעמו מרוחב ליבו והתמדתו, התרגשו לראות את אושרו של בנם במחיצתו. אוריאל, בצניעותו האופיינית, הסביר להם שהוא עצמו נהנה ונתרם מהקשר הזה לא פחות. אוריאל גם לימד ילדים לקראת בר מצווה במסגרת "צוהר". הוא הדריך אותם בקריאת הפרשה, לימד מושגים ביהדות וסייע בארגון הטקס החגיגי. הוא הצליח להתחבר בצורה נפלאה לכל תלמידיו, גם לאלו עם הפרעות קשב וריכוז, שלימד באווירה טובה וכיפית בעזרת שירים. אחד מתלמידיו, שהיה באמצע לימודיו כשאוריאל התגייס למילואים, סירב לקבל מחליף ודרש לחכות רק לו: "או אוריאל או אף אחד". רק לאחר נפילתו, כעבור מספר חודשים, נמצא לו מחליף מתאים, והוא חגג את בר המצווה שלו באיחור. אוריאל היה חבר אמת. רבים מחבריו הרגישו שהוא החבר הכי טוב שלהם, וכך הוא אכן התנהג וחש כלפיהם. בכל שבוע, לפני כניסת השבת, היה שולח לכל חבר בנפרד ברכת "שבת שלום" בוואטסאפ. כשנשאל לפשר ההקפדה הזו, השיב: "לא יכול לחשוב שיעבור שבוע שלם בלי שהייתי איתך בקשר". כאשר יצא לטיולים עם חברים, בארץ ובחו"ל, היה זה אוריאל שארגן הכל, מא' ועד ת'. חבריו ידעו שאם אוריאל אחראי, אין סיבה לדאגה.