אברהם פטנה

הוא היה גיבור. הוא אהב את הצבא כל כך, אהב להיות לוחם והיה עוזר לי למשפחה בהכל.
עזר לאימו כל חייו לטפל ב-3 אחיו הקטנים, ותרם את כל כוחו למשפחתו. מגיל צעיר הוא עבד, ועזר בכלכלת הבית, וכאשר אימו חלתה הוא עבד בכל מה שהיה יכול כדי לפרנס את המשפחה. לפני כ-5 חודשים אימו עברה השתלת כבד, והוא דחה את גיוסו כדי לסעוד אותה לאחר הניתוח ולשמור על אחיו.

הווה דמות מופת לחבריו ולמשפחה. הוא ניחן בסבלנות אין קץ, ורכש כבוד לכל אדם שפגש. הוא היה עם לב ענק, ותמיד התנדב לעזור לחבריו תוך צניעות וטוב לב שקרנו ממנו. הוא היה תלמיד משקיע, רציני וחבר טוב ומכיל.

אלירן וקנין, חברו הטוב של אברהם, סיפר ל״מעריב״ אודותיו: ״אברהם הגיבור שלנו היה כל עולמנו, הוא היה צעיר ממני והיה כמו הילד שלי, כמו משפחה שלי, אשר עשה הכול עבור אימו ואחיו הקטנים. הוא הגן בגופו על אזרחי מדינת ישראל, מי יודע מה היה קורה אם המחבלים היו ממשיכים לירושלים״, אמר בכאב. ״המפקד שלו סיפר לנו שאברהם היה הראשון שזיהה את המחבלים, שהיו נראים לו כדמויות חשודות בתוך ברכב. לאחר מכן, כשהם קלטו שחושדים בהם, החל קרב יריות במהלכו אברהם נפצע אנוש. הוא ושאר הלוחמים מנעו בגופם את כניסת המחבלים למחסום. הוא מנע אסון בגופו, ומת על קידוש השם״.